המדריך למשקיע המתחיל בשוק ההון חלק ג' – איך להיזהר מעבודת אלילים מסוכנת?

Photo by Isaac Smith on Unsplash

בפרק הקודם בסדרה, דיברנו על קצת הפילוסופיה של השקעות ערך, איך מעריכים כמה חברה צריכה להיות שווה, איך מרוויחים מהשקעות ערך, ולמה מסוכן להשקיע בחברות לא רווחיות. היום אני הולך לפתוח פה חזית מול חצי משוק ההון בערך. ולדבר על מה זה לא השקעות ערך, ואיך ולמה המון משקיעים "מפסידים את התחתונים" בשוק ההון.

שחקנים שונים בשוק

בפוסט הראשון שלי בבלוג דיברתי על סוגי שחקנים שונים בשוק. בקצרה אגיד שיש המון אנשים ששולחים פקודות קניה ומכירה לאותה הבורסה ולפעמים לאותם המניות. הם פועלים משיקולים שונים ומנסים לעשות דברים שונים שהם לא בהכרח "להרוויח את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על תיק המניות שלהם". לדעתי הבכלל לא משוחדת הפוסט ההוא כתוב מעולה ואני ממליץ עליו בחום. 

היום אני הולך לטעון שגם בקרב קבוצת האנשים שמנסים "להרוויח את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על תיק המניות שלהם". יש המון פרספקטיבות שונות. אנשים שונים מאמינים שדרכים שונות יביאו אותם לגביע הקדוש של "תשואה מנצחת שוק".  אני הולך לטעון שהדרך היחידה לנצח את השוק לטווח הארוך היא לבחור "שיטה", להתמקצע בה ולדבוק בה לאורך שנים. 

אני הולך לדבר על 5 פרספרקטיבות (=שיטות) שונות לקניה ומכירה של ניירות ערך בשוק ההון. ולהראות למה השקעות ערך היא הדרך היחידה שיש לה בכלל סיכוי לנצח את השוק. היום נדבר על קניה לפי טיפים, השקעות ערך, מסחר טכני, השקעות מומנטום ואלגוטריידינג.

קניה לפי טיפים

קניה לפי טיפים זה השם הכי טוב שאני יודע לתת למה שעושים רוב המשקיעים הפרטיים בשוק ההון. מישהו בעבודה אמר שיהיה מחסור באנרגיה בשנים הקרובות, אז הם קונים מניות אנרגיה. בלוגר באינטרנט אומר שחברה X הולכת להרוויח יפה, אז הם קונים מניות של X. הם לא ישקיעו את הזמן והאנרגיה בללמוד ולגבש חוות דעת משל עצמם. 

מדובר באותם האנשים שמצטרפים לקבוצות "טיפים" על מניות ולפעמים אפילו משלמים על זה. הבעיה הראשונה לדעתי בקניה לפי שיקול דעת של אחרים, היא שאתה לא בונה את ה-conviction שלך (ההבנה למה ההחלטה נכונה). רוב המניות לא נעות בקו ישר כלפי מעלה או כלפי מטה. ואם אני לא מאוד מאוד מאמין בהחלטת ההשקעה שלי, יהיה לי מאוד קשה להחזיק את המניה כשהיא תרד 20 אחוז. גם אם בהמשך היא תעלה 200 אחוז. קשה עד בלתי אפשרי לדעת לתזמן את הקניה ככה נהיה בטוחים שלא תהיה ירידה בדרך לפני העליה. 

הבעיה השניה בקניה לפי טיפים, היא שהצד שנותן את הטיפים בדרך כלל מחזיק את המניות בעצמו. ולכן גם אם הכוונות שלו טהורות, הקניה שלכם אחריו יוצרת ביקושים ומעלה את מחיר המניה. כשהחבר בעבודה מספר לכם שקנה תעודת סל על אנרגיה ירוקה הוא כנראה לא עושה את זה מתוך מחשבה על הרווח שיקבל כשאתם תקנו אחריו. אבל כשמתארגנת קבוצת טיפים ששולחת שמות של מניות לקניה, קחו בחשבון שמפעילי הקבוצה קנו לפני ששלחו את שם המניה בקבוצה. וקחו בחשבון שהם לא החברים הכי טובים שלכם, וכנראה שהאינטרסים שלהם ושלכם לא תואמים.

הבעיה השלישית בקניה לפי טיפים, היא שהצד שנותן את הטיפ בדרך כלל לא אומר לנו מתי למכור. מה שנובע זה שגם אם קנינו בזמן הכי נכון, אין לנו מושג מתי למכור. ואם אין לנו מושג מתי למכור, כנראה שסתם נמכור ברגע אקראי, או יותר סביר כאשר החברה תרד 20 אחוז ויכאב לנו להמשיך להחזיק בה.

אין בעיה בללמוד על תחום או חברה בגלל "טיפ" או בלוג. אבל חובה ללמוד בעצמנו ולפתח שיקול דעת עצמי. המטרה העיקרית מבחינתי היא בניית האמונה שלנו (או ההבנה שאין לנו למה להשקיע בזה). לאורך זמן צוברים ניסיון וידע ומשתפרים בהשקעות. מי שלא מספיק פנוי/לא רוצה להשקיע את הזמן והאנרגיה כדי ללמוד על החברות שהוא מחזיק, לדעתי עדיף שיקנה מדדים.

השקעות ערך

כמו שאמרנו כבר במאמר הקודם, השקעות ערך היא האמנות של לקנות שטרות של דולר ב-50 סנט. מדובר באומנות קשה מאוד ללמידה ואפילו קשה עוד יותר לתרגול ולמדידה. מה שהכי משך אותי להשקעות ערך ביחס לשאר האסטרטגיות בשוק ההון היא פשוט העובדה שכמעט כל מי שבאמת באמת עשיר לאורך זמן משוק ההון משתמש בהשקעות ערך בתור השיטה שלו. המון אנשים שיפרו את השיטה ב-100 השנים האחרונות והוסיפו טוויסט משל עצמם. 

אבל כולם מספרים שמה שהם עושים זה השקעות ערך, מה שמאפיין משקיע ערך מול שאר שיטות ההשקעה זה:

א. מניה היא אחוז בעלות בחברה. חברה היא מכונה לייצור כסף. יודעים להפריד בין מחיר המניה והתוצאות העסקיות של החברה.

ב. ניתוח העתיד העסקי של אותם החברות.

ג. חיפוש של "מציאות" או חברות ששוות יותר מהמחיר שלהם.

ד. קניה רק של מניות שמציגות "מרווח ביטחון" מסוים. כלומר לא מספיק לנו לקנות חברה שווה 100 שקל ב-100 שקל, נרצה לקנות אותה במחיר זול יותר על מנת להרוויח מכל הסיפור.

משקיעים שונים מתמקדים בשיטות שונות להעריך חפיר או צמיחה של חברות. תקופות שונות מביאות הזדמנויות שונות ומאלצות שיטות הערכה שונות לעתיד החברות. אבל כמעט כמעט כל מי שהפך לממש עשיר משוק ההון עשה את זה בשיטה של השקעות ערך. בקטע ממש מפתיע (או שלא) אפשר לעקוב בצורה ממש ישירה בין "דורות" שונים של משקיעי ערך מוצלחים. 

בדור הראשון יש לנו את בן גראהם ואת דיוויד דוד (dodd) שהמציאו את השיטה. והיו הראשונים (עד כמה שידוע לי) להציג שיטה סדורה להערכת שווי של חברות. הם העבירו קורס להערכת שווי חברות באוניברסיטת קולומביה.

בדור השני, יש לנו את וורן באפט צ'ארלי מנגר, סר ג'ון טמפלטון, אירוין קהאן, ג'ואל גרינבלאט ופיטר לינצ'. לינצ' למשל לא מייחס לגרהם ודוד את ההצלחה שלו בתור משקיע, אבל "תורת ההשקעות" שלו דומה מאוד להשקעות ערך. עם הבדל מהותי שהוא נותן יותר משקל לצמיחה עתידית מאשר לתוצאות העכשוויות של החברות.

בדור השלישי יש לנו אנשים כמו ביל מילר, ביל אקמן, מוניש פאברי, גיא ספיר וניקולס סליפ – שעליו כתבתי בעבר בבלוג.

לדעתי בדור הרביעי עוד לא ברור מי ה"מנצחים". אבל עוד נראה ב-10-20 שנים הקרובות קבוצה חדשה של משקיעי ערך סופר מצליחים שאני לא יודע להצביע עליהם היום.

כולם אוהבים לומר שבאפט ומנגר זה רק 2 אנשים. אבל העובדה היא שהמון משקיעים מאוד עשירים קוראים לשיטת ההשקעות שלהם "השקעות ערך", ולכן זאת השיטה היחידה ששווה להתמקד בה לדעתי. אני אישית עוד לא משקיע מספיק זמן כדי לומר האם אני מנצח את המדדים או "משקיע טוב". ובכל זאת יש מספיק משקיעי ערך אחרים הרבה יותר מנוסים עם היסטוריה ארוכה ומרשימה כדי שהטיעון יתפוס.

למי שמחפש להתעמק ב-10 משקיעים ערך מעולים אני ממליץ על הספר Richer, Wiser, Happier: How the World's Greatest Investors Win in Markets and Life.

מסחר טכני

מסחר טכני, או כמו שאני אוהב לקרוא לזה,עבודת אלילים מסוכנת או אסטרולוגיה לגברים בוגרים, היא שיטה שבה מסתכלים על גרף מחיר המניה (ולפעמים גם על גרף נפח המסחר) ומנסים להעריך לאן ינוע מחיר המניה לפי היסטוריית המחיר. בבסיס השיטה עומדת אמונה שאומרת שההיסטוריה חוזרת על עצמה, הגרף המייצג את מחיר המניה מחביא בתוכו את כל המידע הפנדומנטלי לגבי החברה שעומדת מאחורי המניה. ובעזרת זיהוי של דפוסים בהיסטוריה של המניה אפשר לדעת לאן מחיר המניה ילך בעתיד. 

טיעון אחר בעד ניתוח טכני אומר שכל כך הרבה אנשים מאמינים בזה, שיש פה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה.

שמעתי ספר שנחשב טוב בתחום, והדבר שהכי הפריע לי היה שכל השיטה היא אמירות בסגנון "אם רואים דפוס כזה, אז או שהמניה תעלה או שהיא תרד" (נסו לשאול סוחר טכני מה זה false breakout) הבעיה שלי עם אמירה כזאת היא שהיא תמיד נכונה. יותר חמור מזה, היא גם לא אמירה שעוזרת לי להרוויח כסף. אם אני רוצה לדעת האם "להמר" שמחיר המניה יעלה או ירד, הימרתי שהוא יעלה על סמך האינדיקטור ובמקום זה המחיר ירד. האינדיקטור בסדר כי הוא עובד רק חלק מהזמן. 

עוד טענה שאני ממש אוהב לגבי ניתוח טכני היא ש-"לא כל הדפוסים עובדים על כל הגרפים תמיד".  או במילים אחרות "אם התחזית הצליחה, אז תנו לנו קרדיט. אם התחזית נכשלה, זה בסדר, זה לא תמיד עובד". אבל בהינתן מאות אינדיקטורים ואלפי גרפים של מחירי סחורות וניירות ערך לאורך שנים, די ברור שחלק מהאינדיקטורים "יעבדו" בחלק מהזמן. 

אם נחשוב על זה רגע בצורה לוגית, בהינתן אינדיקטור שעובד רק 40 אחוז מהזמן, אפשר לקחת את ההופכי שלו – כלומר שורט במקום לונג. ולקבל אינדיקטור שעובד 60 אחוז מהזמן. מה שמעניין שכל האינדיקטורים הטכניים מרחפים סביב 50% הצלחה. ואם השיטה עובדת 50% מהזמן, איזה מין שיטה זאת? ואם הייתי מחפש שיטת השקעה שעובדת 50% מהזמן, הייתי מטיל מטבע. לפחות שמה לא הייתי מפתח תסביכים שאני משתפר או ניהיה פחות טוב בטכניקה.

החלק שאותי אישית הכי מעצבן במסחר טכני זה שלוגית הטענות שלהם נשמעות מאוד הגיוניות. והטיית הסיפור + ניבוי במראה האחורית. מאפשר לספר סיפורים מאוד מאוד משכנעים לגבי כל עסקה שהצליחה ("רואה פה את הפריצה של קו ההתנגדות? ברור שהמניה תעלה אחרי פריצה שכזאת. איך לא?" רק שאת הקו ציירו בדיעבד אחרי שהמניה עלתה) אנחנו זוכרים הרבה יותר טוב את המנצחים מאשר את המפסידים. ולא שמים לב או מאשימים את עצמנו שפספסנו משהו, כשזה לא עובד. ובכלל, מי שינסה ללמד אתכם ניתוח טכני יראה רק את הגרפים שבהם השיטה/אינדיקטור שלהם עבדו. וישמיט את כל הגרפים שבהם השיטה לא עבדה.

אם ניקח למשל את ג'ון מרפי, מחבר מספר ספרים מאוד נחשבים על ניתוח טכני. היום בגיל 62 ההון שלו הוא כ-9 מ' דולר. זה אולי נשמע הרבה. אבל בהינתן שהיה לו כ-42 שנה להשקיע את הכסף זה בכלל לא מרשים. לפי מחשבון ריבית דה-ריבית, זה שקול להשקעה של כ-1300 דולר בחודש בתשואה שנתית של 10 אחוז למשך 42 שנים. לא עברתי על התלושי שכר שלו. אבל אני נוטה להאמין שלמי שמוכר ספרים על ניתוח טכני כבר משנת 1986 יש יותר מ-1300 דולר להשקיע בכל חודש. ושהוא למעשה לא ניצח את השוק. 

להגנת המנתחים הטכניים צריך להזכיר את ג'ורג' סורוס, משקיע אגדי (ומאוד עשיר) אחד שטוען שהוא משלב אלמנטים מסוימים ממסחר טכני בניתוחים שלו. הוא כמובן לא מוכן לגלות איזה אלמנטים ואיך נראה החלק הטכני בשיטה שלו. אבל עד כמה שאני יודע הוא המנתח הטכני הבאמת עשיר היחיד. 

חשוב לי להדגיש, אני לא אומר שאין מנתחים טכניים שהם יותר עשירים ממני, אני אומר שאם כבר אני משקיע זמן בללמוד משהו, אני מעדיף ללמוד מה עושים האנשים הכי "מצליחים" (במקרה שלנו עשירים) בתחום. ולא מה עושים בליגה ג'. גם בכדורגל שחקני ליגה ג' יקחו אותי בסיבוב. ובכל זאת עדיף ללמוד מה עושים בליגת העל ולא בליגה ג'. לדעתי זאת האסטרטגיה הנכונה עבור חובבנים ועבור אנשים ששואפים להיות מקצוענים בעתיד.

השקעות מומנטום

יש נטיה לחברות שנמצאות בתנופה כלפי מעלה להמשיך לעלות כלפי מעלה. ולחברות שיורדות במחיר להמשיך לרדת במחיר. לפחות לתקופה מסויימת. ההסבר הכי יפה למה זה השקעות מומנטום זה הסרטון הזה (לראות עם סאונד).   

משקיעים מומנטום מאמינים שהם יודעים לתפוס מניה בתחילת העליה שלה, לקנות אותה, ואז למכור בתחילת הירידה שלה. וככה לתפוס מגמות של עליה וירידה בשוק. 

הקאץ' הוא שמאוד מאוד מאוד קל בדיעבד לזהות את המגמה. ומאוד מאוד קשה לזהות בזמן אמת לאן המחיר הולך. כלומר, ברגע העסקה שלכם, המניה עוד לא החליטה האם היא עולה או יורדת בשבוע (/חודש/שנה) הקרובים. אתם מנסים לחזות אירועים שלא ניתן לחזות. אם מחר יקום טרוריסט ויפוצץ את מגדלי התאומים, או יתפרץ איזה זן חדש של וירוס, שום ניסיון שלכם בעבר לחזות את כיוון מחירי המניות לא ישנה. 

במובן מסוים ניתוח טכני הוא שימוש בכלים מורכבים יותר (לאו דווקא אפקטיביים יותר) כדי לזהות לאן הולך המומנטום ולהשקיע לפי זה. 

יש מי שמצליח לפעמים לתזמן נפילות גדולות בשווקים, אבל כמו עם ניתוח טכני, אני לא מכיר אף משקיע עשיר באמת באמת שטוען שזאת השיטה העיקרית שלו. 

אלגוטריידינג

אלגו-טריידינג היא שילוב של המילים אלגוריתם + טריידינג. בגדול הרעיון זה לכתוב תוכנה שמנתחת מידע ומחליטה האם לקנות או למכור. התוכנה יכולה להסתמך על מחירי המניות ונפח המסחר (ניתוח טכני), על מידע מהדוחות הכספיים (השקעות ערך), על מזג האוויר, על החדשות ועל כל מה שאתם יכולים לדמיין.

הדוגמה הכי מוצלחת היא קרן מדליון של ג'יימס סימונס והווארד מורגן. בין השנים 1994 ועד 2014 הקרן הרוויחה תשואה שנתית ממוצעת של 71% לפני עמלות ומיסים. נראה שמשהו עושים שמה נכון. הקטע באלגוטריידינג הוא שאף אחד לא יגיד לך מה הוא עושה ולמה. כלומר, כן יש תוכנות מחשב שיודעות להרוויח המון, רק שבדרך כלל "הזדמנות ההשקעה" מוגבלת בסכום הכסף שניתן להשקיע. ומי שמחזיק באלגוריתם שכזה כזאת מעדיף להשקיע את הכסף של עצמו ולא מחפש משקיעים חיצוניים. 

רוב האלגורטריידרים המצליחים ינסו להצניע את ההצלחה שלהם כדי להרחיק את התחרות. אז בכלל לא ברור כמה קל או קשה לכתוב אלגוריתם שכזה.

האינטואיציה שלי אומרת שמדובר בתחום תחרותי וקשה פי כמה מהשקעות ערך. ובטח לא תחום שניתן לעשות במקביל לעבודה אחרת. אבל אני לא מבין בו מספיק כדי להגיד יותר מדי.

למה לא לשלב?

רוב המשקיעים הפרטיים עומדים בפני הדילמה בין ניתוח טכני לבין השקעות ערך לבין שילוב של השניים. המון משקיעים חושבים שאם אפשר להרוויח מהשקעות ערך ואפשר להרוויח מניתוח טכני הם ישלבו את 2 השיטות וירוויחו יותר. אני טוען ששילוב של ניתוח טכני בשיטת ההשקעות מוסיף "רעש" או אלמנט אקראי מיותר לתהליך קבלת ההחלטות.

אם אמרנו בחלק על ניתוח טכני שלשיטות ניתוח טכני יש סיכוי הצלחה של כ-50 אחוז. שילוב של אלמנטים מניתוח טכני למטודולגיית השקעות הערך שלכם זה כמו להחליט לקנות מניה ואז להטיל מטבע כדי לקבוע האם לבצע את ההחלטה. באותה המידה נחליט למכור את המניה ואז נטיל מטבע כדי להחליט האם לבצע. 

זה לא נשמע כל כך נורא. אפשר להרוויח לא רע גם אם נעשה רק חצי מהפעולות שהיינו עושים. אבל הבעיה האמיתית לדעתי היא שאנחנו מקשים על עצמנו את המשחק. במקום להתמקד בהשקעות ערך שזה תחום מספיק קשה בעצמו. אנחנו מבזבזים זמן ואנרגיה כדי להוסיף רעש אקראי לתהליך קבלת ההחלטות שלנו. תוספת הזמן והאנרגיה האלה לא מגיעים "בחינם" הם מגיעים במקום להתמקד בניתוח העסקי של החברות.

אני מבין שהדעה שלי מאוד נחרצת לגבי ניתוח טכני, ובערך חצי מהאנשים בשוק ההון לא מסכימים איתי, לא נעים שתוקפים לך את האמנות. אני בכל זאת עומד מאחורי זה. אם כבר אני משקיע בכתיבת בלוג השקעות, חשוב לי שיהיה משאב לימודי איכותי. עם זאת, אשמח לראות איזושהי הוכחה שיש ערך כלשהו בניתוח טכני.  אם אתם מכירים משקיע או קרן מנצחי מדד במשך נניח 7 שנים שמסתמכים בעיקר על ניתוח טכני, בבקשה הגיבו. גם אם לא, התגובות, הטלגרם והטוויטר פתוחים ואשמח לקיים דיון. 

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

אין תגובות

המדריך למשקיע המתחיל בשוק ההון חלק ב' – מבוא להערכת שווי חברות ואיך להתעשר לאט ובזהירות!

משקיע אקטיבי – אילוסטרציה
Photo by Mathieu Stern on Unsplash

היום נלמד איך להתעשר לאט ובזהירות! זה כמובן הרבה פחות מרגש מאשר להתעשר מהר. כנראה שלא יכתבו עלינו בעיתון, לא הולכים לראיין אותנו לפודקסטים ולא נקבל דמות בארץ נהדרת. אבל הכסף אמיתי והאתגר מרתק! מה חשוב לבדוק לפני שקונים מניות? איך להעריך שווי של חברות? ובמה אסור להשקיע?


בפרק הקודם בסדרה דיברנו על מונחי יסוד בהשקעות בשוק ההון. בעיקר הסברנו את השפה. והצגנו את הרעיון שהשקעה במדדים (= השקעה פסיבית) תתן לנו תוצאות מעולות ב-0 מאמץ לעומת בחירת מניות (= השקעה אקטיבית) שבה אם ננצח את השוק ונדע לזהות את המנצחים נרוויח אפילו יותר. נניח שכבר החלטנו להשקיע לפחות חלק מהכסף שלנו בשוק ההון במניות ספציפיות. מה עושים עכשיו?

מבוא להערכות שווי חברות

אז איך מעריכים שווי של חברה?

במקום לחשוב על חברה בתור ישות משפטית ופיננסית, שמנסה לספק מוצר או שירות לעולם על מנת לייצר ערך ולהרוויח כסף, נסתכל על חברה בתור "מכונה לייצור מזומנים". בתור משקיעים אנחנו מתעניינים בעיקר בכמה כסף החברה תייצר מעכשיו עד יומה האחרון. 

כמה כסף חברה מסויימת שווה? חברה שווה את תזרים המזומנים שיתקבל ממנה מעכשיו ועד סוף חייה, מהוון לשווי הנוכחי שלו. נסביר למה הכוונה: 

למשל, חברה שהרוויחה בשנה שעברה 100 שקלים, אותם היא מתכננת לחלק היום בתור דיבדנד לבעלי המניות, ומחר בבוקר להיסגר, שווה בדיוק 100 שקלים.

אם נניח שהחברה הרוויחה 100 שקלים בשנה שעברה אותם היא מתכננת לחלק היום, ואנחנו מצפים שתרוויח 100 שקלים נוספים בשנה הקרובה שגם אותם היא תחלק ואז תיסגר. החברה שווה בדיוק כמה שאנחנו מוכנים לשלם על 100 שקלים בוודאות היום ועוד 100 שקלים בסיכון מסוים בעוד שנה.

כדי להבין כמה שווה לי לשלם היום בעד 100 שקלים בעוד שנה, אפשר לחשוב על השאלה מכמה זוויות:

  1. כמה אוכל לקבל בצורה חסרת סיכון אם אלווה את הכסף לממשלה?
  2. כמה אוכל לקבל בסיכון נמוך אם אלווה את הכסף לחברה אחרת?
  3. כמה "מסוכנת" החברה?

לאחר שנעריך את התשובה ל-3 השאלות האלה נבחר מספר חיובי ונקרא לו שיעור ההיוון (מהמילה הווה). שיעור ההיוון הוא הערכה שלנו של כמה תשואה אנחנו "דורשים" לקבל על הסיכון שגלום בחברה. כאשר 0 אומר שאנחנו מוכנים לתת לחברה 100 שקלים היום כדי לקבל 100 שקל עוד שנה. ו-10 אומר שאנחנו מוכנים לתת לחברה 100 שקלים היום בעבור 110 שקלים בעוד שנה. כמובן שנוכל לבחור איזה מספר שבא לנו. העניין שאם "נדרוש" תשואה גבוהה מדי, לא נמצא אף חברה שתעמוד ברף שלנו. ואם נבחר שיעור היוון נמוך מדי (כלומר לא נעריך מספיק את הסיכון בחברה) כנראה שנפסיד כסף על הערכות שווי מופרזות. לכן כדאי שנבחר שיעורי היוון סבירים. 

שיעור ההיוון שלנו חייב להיות גבוה מהריבית חסרת הסיכון – אלה אם אנחנו מאמינים שהסיכון בחברה נמוך מאשר הסיכון שהממשלה לא תשלם את החובות שלה. כדאי גם שיהיה דומה בין חברות בעלות סיכונים דומים. כלומר אין בעיה שנגדיר שהסיכון במאגר נפט גבוה מאשר הסיכון בנדלן בפריפריה ולכן דורש שיעור היוון גבוה יותר. אין גם בעיה שנגדיר שהמצב הוא הפוך. רק שעד שהשוק לא יסכים איתנו לא נראה מזה רווחים. בחירת שיעורי היוון זה קצת אומנות ובעיקר נגזר משיעורי ההיוון של חברות אחרות בתחום ובעלות סיכון דומה. 

אם למשל בחרנו בשיעור היוון של 10 אחוז. אז אנחנו אומרים שאנחנו מוכנים לשלם היום 100 שקלים על 110 שקלים בעוד שנה. או 100 שקלים על 121 שקלים בעוד שנתיים.

המקרה הכללי – נוסחא

אם נגדיר את שיעור ההיוון שבחרנו בתור R, אז במקרה הכללי X שקלים בעוד שנה שווה לנו X/(1+R). אם נרצה את השווי בעוד שנתיים, פשוט נחלק שוב ב-(1+R).

אילוסטרציה באדיבות ויקפדיה
היוון של 100 שקלים כל שנה לאורך 4 שנים בשיעור היוון של 10 אחוזים

כאשר מדברים על חברה, אנחנו מניחים שהיא תמשיך לייצר את תזרים המזומנים לאורך המון המון שנים. בדרך כלל אנחנו לא יודעים לכמה שנים. כדי להימנע מהצורך לחשב סכום של סדרה הנדסית אינסופית נהוג להדביק "מכפיל סופי" כלומר לחשב את סכום עשרת האיברים הראשונים בסדרה למשל, ואז לומר שהחל מהשנה ה-11 החברה פשוט שווה X אחוז מהרווח השנתי שלה.

קל לראות, שככל שיש לנו וודאות גבוהה יותר שהחברה אכן תרוויח את הכסף הזה, נוכל להשתמש בשיעור היוון נמוך יותר ונקבל שווי גבוהה יותר. 

בנוסף, אם הרווחים של החברה יצמחו משנה לשנה ככה גם הערכת השווי שלנו צריכה לצמוח. למעשה, חברה שצומחת בשיעור גבוה משיעור ההיוון שלה, תביא אותנו לנסות לחשב סכום של סדרה הנדסית אינסופית ועולה וזה פשוט אינסוף. 

לכן השוק נוטה להעריך בצורה די נדיבה 2 דברים: 

  1. וודאות/יציבות הרווח – נהוג למשל לחשוב על הכנסות מאנרגיה סולארית או מנדלן מניב באזורי ביקוש בתור הכנסה מאוד בטוחה ולתת לה שיעור היוון נמוך יחסית – כלומר רמת ביטחון גבוהה.
  2. צמיחה – חברות שמצליחות לגדול ולצמוח ברווחים שלהן משנה לשנה שוות יותר מחברות שלא מצליחות לצמוח ואפילו מצטמקות.

שיטת המכפילים

כדי להימנע מחישוב סכומי סדרות שלא תמיד אפשריים אגב, נהוג להסתכל על שווי השוק הכולל של אותה החברה (כלומר מספר המניות כפול המחיר למניה), ולחלק אותו ברווח השנתי של החברה בשנה האחרונה או בהערכה של הרווח בשנה הבאה. מה שמקבלים זה את מכפיל הרווח או ה- Price/Earnings שידוע גם בתור PE. 

המספר הזה אומר לנו בעצם תוך כמה שנים החברה צפויה להרוויח את המחיר הנוכחי שלה. זה אמירה טיפה נאיבית כמובן שמניחה ששום דבר לא ישתנה מבחינה עסקית משנה לשנה. אבל גם כאן ככל שיש לנו ביטחון גבוהה יותר ברווח של החברה לשנה הבאה, וככל שהחברה צומחת יותר ברווחים משנה לשנה ככה "שווה" לנו לשלם עליה מכפיל גבוהה יותר. 

בדרך כלל נרצה להסתכל על הרווח המתואם. שיכול להיות שונה קצת (או הרבה) מהרווח שנראה באתרי החדשות ובשורה התחתונה בדוחות. הסיבה לזה היא שהרווח השנה יכול להיות שונה מהרווח שאנחנו מעריכים שיהיה בשנה "רגילה". למשל, בשיא הקורונה ב-2020 כל חברות הניקיון והמגבונים הרוויחו רווחים גבוהים במיוחד. אם אנחנו מניחים שהקורונה תיגמר מתישהו ואנשים יחזרו להרגלי הניקיון הרגילים שלהם. הרווחים של שנה טובה במיוחד לא מייצגים את העתיד, העבר כבר ברור ואנחנו לא קונים את היסטוריית הרווחים של החברה. אנחנו קונים את הרווחים העתידיים שלה. חלק גדול מן האמנות הוא להעריך איך אנשים יתנהגו בעתיד ואיך זה ישפיע על הרווחים של החברה שאנחנו מנתחים כרגע. אני למשל יכול להעריך בוודאות של 100 אחוז שאנשים יאכלו אוכל בעתיד. רק שלא יכול להעריך כמה ממנו הם יקנו בכל רשת סופרמרקטים.

חפיר

קפיטליזם היא תחרות אכזרית שבה חברה עושה משהו ואם היא מספיק רווחית קמות לה מתחרות שמנסות "לגנוב לה את הסוכריה". חברה איכותית היא חברה שלא קל להעתיק אותה או לגנוב לה את הסוכריה.
לחברה שהרווח שלה בטוח מאוד נקרא "חברה איכותית" או "חברה בעלת חפיר טוב". אז מה זה חפיר? חפיר זה תעלה שהיו חופרים מסביב לטירות בימי הביניים. החפיר שומר על החברה מפני תחרות. חפיר יכול להיות מותג (מי מוכן לשתות פפסי במקום קוקה קולה?), רגולטורי (נניח רשיון שהמדינה כבר לא מחלקת או שקשה מאוד לקבל), יתרון לגודל שמביא למצב שמתחרה יהיה הפסדי עד שיגיע לגודל של החברה (אמזון), אפקט רשת (פייסבוק), בעלי שליטה שהראו בעבר כמה שהם "חזקים" בעסקים ולכן השוק מעריך (פוקס), טכנולוגיה שקשה לפתח ובגדול כל דבר שמגן על החברה מפני התחרות שלה.

חפיר
Photo by Jack B on Unsplash

הדוגמה שאני הכי אוהב ל-"מה זה לא חפיר". זה אפליקציות הזמנת המוניות למינהם. בסקטור הזה יש לנו אובר, ליפט, בולט (במזרח אירופה), יאנגו(ברוסיה) גראב טקסי (בתאילנד) גט טקסי ואני בטוח שעוד המון אפליקציות אחרות. רמת הקושי בפיתוח אפליקציה כזאת היא מאוד נמוכה. רמת הנאמנות של הנהגים והנוסעים היא אפסית. לנהגים ולנוסעים לא אכפת להתקין מספר אפליקציות במקביל, ולהשתמש במי שנותנת להם את התמורה הכי טובה לזמן/כסף שלהם. וזה מביא לדינמיקה של מירוץ לתחתית במחירים וברווחיות כולן מנסות לסבסד נסיעות כדי להרוויח נתח שוק ומקוות שעם היתרון לגודל ועם הנאמנות של הלקוחות והנהגים הם ישלטו בשווקים מסויימים ויכלו להעלות מחירים. אבל ברגע שיעלו את המחירים טיפה ויראו רווחיות חברות אחרות ינסו לגנוב להם את הלקוחות.

זה לא אומר שמשקיעים רק בחברות שיהיה קשה להתחרות בהן או רק בחברות בצמיחה או רק בחברות במכפיל נמוך. זה אומר שמבחינתי הזדמנות השקעה היא חוסר התאמה בין המכפיל, לחפיר ולצמיחה. טסלה למשל היא ללא ספק חברה שצומחת המון, בעלת חפיר מדהים ובכל זאת במכפיל 355 היא יקרה מדי עבורי.

מכפיל הון

בחלק מהחברות, נהוג להסתכל על מכפיל ההון שלהם במקום (או בנוסף) למכפיל הרווח שלהן. בלי להיכנס לחשבונאות, הון זה "מה שיש לחברה פחות מה שהיא חייבת" זה קורה בעיקר בבנקים וחברות נדל"ן. הפילוסופיה מאחורי זה אומרת שאנחנו מנסים להבין כמה אנחנו משלמים על כל שקל שיש לחברה. לפעמים נרצה לתאם גם את ההון. למשל אם החברה מחזיקה ב100 טון עגבניות וחלק ממהן עשויות להירקב ולא להימכר יכול להיות שנרצה לחשב את העגבניות רק בחלק מהמחיר שהחברה אומרת שהן עלו לה.

מכפיל הון קטן מ-1 אומר שאנחנו משלמים פחות משקל לכל שקל "של החברה" ומכפיל הון גדול מ-1 אומר שאנחנו משלמים יותר מאשר שקל אחד לכל שקל "של החברה". בתיאוריה לפחות, אם נקנה את רוב המניות בחברה במכפיל הון נמוך מ-1 נמכור את כל הרכוש שלה נחזיר את החובות ונחלק את מה שנשאר בקופה בתור דיבידנד אנחנו אמורים להרוויח מכל הסיפור. העניין שבדרך כלל הון בדוחות לא מייצג את השווי המדוייק של הנכסים פחות התחייבויות של החברה. זה לא שחברות נוטות לשקר בדוחות שלהן, אבל יש המון דרכים "יצירתיות" לראות את המציאות. ומי שלא לומד איך להתעמק בדוחות לא יוכל להבין מתי מציגים לו מציאות בצורה יצירתית ומתי באמת יש לו מציאה מול העיניים.

לכן השקעה על סמך מכפילים באתרים מבלי להבין ממה מורכבים הנכסים (= מה שיש לחברה) וההתחייבויות (=מה שהחברה חייבת לאחרים) היא שיטה מאוד מסוכנת לדעתי.

אז איך מרוויחים פה?

כדי להרוויח מהשקעות ערך, אנחנו רוצים לקנות חברות במחיר זול יותר מהשווי שלהן ואז לתת לשוק קצת זמן לראות את השווי האמיתי בחברה. או כמו שבאפט אמר "לקנות שטרות של דולר ב-50 סנט". יש במשפט הזה הרבה יותר עומק ממה שנראה במבט ראשון:

  1. אנחנו צריכים לדעת איך להעריך חברות. 
  2. להיות בטוחים בהערכה שלנו כמו שאנחנו בטוחים שדולר שווה דולר. את זה פותרים ע"י למידה למידה ולמידה. כמובן שזה לא תמיד עוזר. גם המשקיעים הכי מנוסים טועים לפעמים. אנחנו לומדים ולומדים כדי להוריד את הסיכוי לטעות. לא כי אנחנו מאמינים שנגיע לשלב שבו לא נטעה יותר.
  3. אנחנו צריכים לראות מרווח ביטחון גדול מספיק. כלומר, גם אם טעינו ב-10-20 אחוז בהערכת השווי שלנו, או שנסיבות העולם השתנו במקצת. בגלל שקנינו בזול מספיק לא אכפת לנו לחכות כמה זמן שיקח לשוק להתעשת. האפשרות השניה היא שנגלה שפספסנו משהו או שהמצב בחברה השתנה לרעה מאז ההשקעה שלנו, ואז זה ממש בסדר למכור גם בהפסד.
  4. אנחנו לא צריכים להשקיע בכל ההזדמנויות הרווחיות. ולא חייבים שתיהיה לנו דעה על כל החברות בשוק. הדעה שלי על רוב החברות היא שאני פשוט לא יודע. וזה בסדר. לא חייבים לקנות את כל השטרות של הדולר ב-50 סנט. גם ככה התיק שלנו כנראה בגודל סופי.

ומה עושים אם החברה לא רווחית ואין לה מכפיל רווח?

אם אתם משקיעים מקצועיים (= עובדים בזה) בדרך כלל בונים מודל (= קובץ אקסל) שבו מעריכים כמה החברה הולכת להרוויח בשנים הקרובות. עושים את זה ע"י המון הערכות לגבי העתיד. רמת הדיוק מאוד נמוכה. אבל בגדול מנסים לראות כמה החברה תרוויח בעתיד ולחשב לה מכפיל על הרווחים העתידיים. 

עבור משקיעים פרטיים אני ממליץ לפסול מיידית חברות הפסדיות. אם בכל זאת החלטתם להשקיע, חשוב להבין שזאת השקעה בסיכון גבוה מאוד ויש סיכוי סביר שההשקעה כולה תימחק. שאלה שאני שואל את עצמי לפני כל השקעה זה "כמה יהיה יקר מדי לשלם על החברה?" בדרך כלל אני נתקע ומבין שעבור חברה הפסדית, אין שום דבר שמחבר את המחיר הנוכחי שלה למציאות ולכן בכלל לא ברור כמה יהיה יקר מדי לשלם עבורה.

אם בכל זאת החלטתי להשקיע בחברה הפסדית אני אישית מגביל את עצמי ל-2.5-5 אחוז מהתיק.

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

כותב הפוסט עשוי להחזיק במניות המוזכרת במאמר. המאמר מהווה המלצה למחקר עצמאי והעמקת הידע ואינו מהווה המלצת השקעה.

יש 2 תגובות

המדריך למשקיע המתחיל בשוק ההון – חלק א'

Photo by Michael Longmire on Unsplash

ברוכים הבאים לסדרת המאמרים שלי למשקיע המתחיל בשוק ההון. הסדרה מבוססת על עשרות ספרים שקראתי בנושא, המון בלוגים והמון שעות של יוטיוב. וגם כמובן על הניסיון שלי בשוק ההון. אשתדל לתת קרדיט ולהפנות למקורות נוספים איפה שאפשר. אני מאמין שגם משקיעים מנוסים ימצאו פה רעיון או שניים חדשים לקחת הביתה. המטרה שלי היא לתת נקודת כניסה נוחה וקלה לשוק ההון למי שלא מכיר ורענון למי שמרגיש שלא סגור על הדברים הבסיסיים. מקווה לתת איזה רעיון או שניים חדשים גם למי שמכיר ומנוסה בשוק ההון. החלטתי לכתוב את המדריך המקיף שהיה חסר לי כשהתחלתי להשקיע.

מה זה חברה?

חברה היא ישות משפטית שמאפשרת ניתוק בין האנשים שהקימו אותה, האנשים שעובדים בה והאנשים שמחזיקים בבעלות עליה. הסיבה שזה חשוב, היא שבלי המבנה המשפטי שנקרא חברה, כנראה שהאנושות לא הייתה מצליחה לעשות המון דברים שהיא עשתה ועושה. החברה מאפשרת לקבוצה גדולה של אנשים לשתף פעולה ולעבוד ביחד למען מטרה משותפת. ללא המבנה המשפטי שנקרא חברה, ביל גייטס למשל היה נאלץ לבנות את מייקרוסופט תחת הישות המשפטית שנקראת ביל גייטס. הוא היה נאלץ לקחת אחריות אישית לכל הכסף שנדרש בתהליך הפיתוח ולכל מה שהחברה עושה. כלומר, אם חס וחלילה בגלל טעות בניהול או שינויים בתנאי השוק החברה לא הייתה מסוגלת לשלם את החובות שלה והייתה פושטת רגל, ביל היה מאבד את כל הכסף שצבר במהלך החיים והיה מוגבל בעתיד מלקחת הלוואות. גם אם החברה הספציפית של ביל הצליחה. האפשרות ליצור ניתוק משפטי בין החברה והאדם שהקים אותה מאפשר לאנשים לקחת סיכונים עסקיים שלא היו לוקחים ללא "רשת הביטחון" הזאת.

יתרון נוסף של החיה הזאת שנקראית חברה היא המשכיות וחוסר תלות באדם מסוים. ביום שביל גייטס עזב את מייקרוסופט, כנראה שעשו לו מסיבה, אמרו כמה מילות פרידה, הביאו בורקסים ו-… זהו… כולם חזרו לתקן באגים ולסגור טיקטים בג'ירה. החברה ממשיכה לתפקד. מחשבים ממשיכים לרוץ והאמת שלאף אחד לא באמת אכפת. 

גיוס חוב מול גיוס הון

כאשר ביל ירצה לממן את צמיחת החברה שלו עומדות בפניו 2 אפשרויות:

  1. לקחת הלוואה – מהבנק, מהמדינה, מגורם חוץ בנקאי או משוק ההון.
  2. למכור אחוזי בעלות בחברה שלו למשקיעים

אם ביל יחליט לקחת הלוואה משוק ההון, נקרא לזה אגרות חוב קונצרניות (או אג"ח). לפעמים גם נקרא לזה גיוס חוב. המילה קונצרנית מתייחסת לעובדה שמנפיק החוב היא חברה ולא ממשלה. גם ממשלות מנפיקות חוב אבל זה לפעם אחרת. 

את החוזה שבו החברה של ביל מתחייבת לשלם לנו את החוב והריבית עליו במועדים ושיעורים ידועים ניתן למכור ולקנות בשוק ההון. והמחיר שלו נקבע לפי ההערכה של השוק ל"מה הסיכוי שהחברה תצליח לשלם את החוב שלה?". וגם "כמה ישלמו לי חברות אחרות בעלות רמת סיכון דומה, שאוכל להלוות להן כסף?"

ישנם 2 סוגים של חברות בעולם, חברות ציבוריות שנסחרות בשוק ההון (ולכן הציבור יכול לרכוש חלק מהבעלות בהן, הצד השני של אותו המטבע הוא שחברות ציבוריות חייבות לדווח ולתת לציבור מידע לגבי הפעילות שלהן. על מנת שידע מתי למכור או לקנות. מהצד השני חברות פרטיות לא נסחרות בשוק ההון, ולכן למרות שניתן למכור ולקנות בעלות בהן, התהליך הרבה פחות נגיש, ונעשה בהסכם בין 2 צדדים ולאחר מיקוח על המחיר. הדיווח לשוק ההון לוקח המון משאבים מחברות ומספק למתחרים שלהן המון מידע ולכן המון חברות מעדיפות להישאר פרטיות במידת האפשר. יש עוד מספר מקרים של חברות שחייבות לפרסם דוחות למרות שלא ניתן לקנות בהן אחוזי בעלות אבל נתעלם מזה באלגנטיות כרגע.

בתור משקיעים, ההבדל המשמעותי בין השקעה בגיוס חוב להשקעה בגיוס הון הוא "רמת הביטחון" שבכלל נקבל משהו, מול מה נקבל בסוף.

בגיוס חוב, החברה מבטיחה לשלם לנו את ההלוואה והריבית עליה במועדים קבועים. ובמידה והיא לא תצליח לעמוד בהתחייבות שלה, אנחנו הראשונים בתור לקבל את הנכסים שלה. 

בגיוס הון, אנחנו בעלים חלקיים בחברה. ולכן החברה חייבת לשלם את החובות שלה לפני שאנחנו נשארים עם משהו. זוכרים שאמרנו שביל לא אחראי כלכלית לחובות של החברה שלו? החברה אחראית בעצמה לשלם את החובות. במידה והיא לא מצליחה לשלם את החובות לא ניתן לגבות בצורה אישית את החוב מביל או משאר השותפים שלו בחברה.

מה עושים עם הרווחים?

נניח שהחברה של ביל הצליחה בצורה יוצאת מן הכלל, מחזיקי האג"ח שלה (=מי שהלווה לה כסף) יקבלו בדיוק את הכסף שהם השקיעו בתוספת הריבית שנקבעה מראש. השותפים של ביל(= מי שקנה אחוזי בעלות כלומר מניות), יחלקו בינהם את כל השאר לפי אחוזי הבעלות שלהם בחברה. 

למעשה, החברה מחליטה איך לחלק את הרווחים שלה בין מספר אפשרויות:

  1. חלוקה בין השותפים (ידוע גם בתור דיבדנד).
  2. תשלום חובות.
  3. שמירה של הכסף בחשבון הבנק לזמנים קשים.
  4. השקעה בצמיחה עתידית – למשל להעסיק המון מתכנתים ולתת להם לעבוד על פרויקטים חדשניים שאולי יכניסו המון כסף בעתיד, או לרכוש חברה פרטית.
  5. קניה של מניות החברה משותפים בשוק ההון- מה שמעלה את אחוזי הבעלות שלנו, השותפים שלא מכרו, בחברה (ידוע בשם buybacks)

בכל אחת מהאפשרויות האלה אנחנו בתור שותפים בחברה משתתפים ברווחים של החברה. בין אם זה בצורה של כסף שמגיע אלינו מייד, או כסף שנשאר בחברה ומשפר את ה"נכס" שלנו – קצת כמו להחליט לשפץ דירה שבבעלותנו משכר הדירה שהשוכרים משלמים לנו עליה. 

לאורך שנים, השקעה בחוב הציעה ביטחון גבוהה יותר שנקבל בחזרה את הכסף שלנו. בזמן שהשקעה בבעלות הציעה הזדמנות לרווחים גבוהים יותר בתרחיש החיובי שחברה מצליחה. בשנים האחרונות, הריבית שקיבל מי שהלווה כסף למדינות בסיכון אפסי הייתה אפסית. ולכן הריבית שקיבל מי שהלווה כסף לעסקים בסיכון אפסי היא נמוכה מאוד, ולכן הריבית שקיבל מי שהלווה כסף לעסקים בסיכון סביר היא נמוכה. כלומר, בתקופה הנוכחית ב-2021 אם נבחר להלוות כסף לחברה או למדינה בסיכון נמוך או ללא סיכון לא נקבל הרבה יותר מאת הכסף שלנו בחזרה. ולכן אתמקד יותר בהשקעה באחוזי בעלות(מניות) מאשר בהשקעה בחובות. למרות זאת ישנם משקיעים שבנו את הקריירה שלהם על השקעה בחוב.

ניירות ערך

מה שמעניין זה ש-2 ה"דברים" האלה נסחרים תחת השם ניירות ערך. בקטע קצת מוזר ולא ברור המחירים של ניירות ערך יכולים לעלות ולרדת אחוזים שלמים ביום. לפעמים אפילו בלי שהשתנה שום דבר בחברה שעומדת מאחוריהם. זה בעיקר טוב כדי לתת לנו תחושה של fomo ולעודד אותנו להתנהג בצורה לא רציונלית. למכור בירידות (כולם מוכרים בטח הם יודעים משהו שאני לא יודע) ולקנות בעליות (אני חייב להרוויח יחד איתם!) אני לא מכיר אף אחד שיודע בצורה עקבית לחזות תנועות של מניות בטווח הקצר. לכן לדעתי חבל להתעסק בזה. צריך לקחת בחשבון שבטווח הקצר מחיר החברה יזוז בצורה אקראית.

כל כך הרבה דברים נכתבו בנושא, מהאנלוגיה של בן גרהם על מר שוק ועד הספר המעולה irrational exuberance, ולמרות זאת אני אגיד משהו שיותר קל להגיד מאשר לבצע: ירידה במחיר של מניה זה לא סיבה למכור. ועליה במחיר של מניה זה לא סיבה לקנות. עליה או ירידה משמעותית במחיר של מנייה זה הזדמנות לבדוק האם משהו השתנה והאם כדי למכור או לקנות. אם אנחנו חושבים שהבית שלנו שווה מיליון שקלים, ובדיוק שמענו שהשכן מכר את הבית שלו ב-800 אלף שקלים, זאת בטח לא סיבה לרוץ למכור את הבית שלנו ב-800 אלף שקלים. ולמרות זאת בשוק ההון לאנשים יש תחושה שכולם יודעים יותר טוב מהם, ואם המחיר ירד ב-20% זאת בטח חרא חברה וכדאי לנו גם למכור מייד. וכמעט לא משנה באיזה מחיר!

השקעת ערך / השקעה פנדומנטלית

השקעת ערך (או השקעה פנדומנטלית) היא קבוצה של רעיונות ושיטות שרואות במניות אחוז בעלות בחברה. ומנסות לנתח ולהעריך כמה כל חברה צריכה להיות שווה, ולאחר מכן כמה "כדאי" לנו לשלם על חברה כדי להרוויח. הכהן הגדול והמשקיע שהכי מזוהה עם השיטה היום הוא וורן באפט, שאומר שלמד כל מה שהוא יודע מהמנטור שלו בן גרהם והשותף שלו צ'ארלי מנגר. 

חשוב להבין שגם המשקיעים הכי טובים בעולם לא צודקים ב-100 אחוז מהזמן. חוץ מזה שההגדרה של צודקים לא הכי ברורה. אני יכול להעריך שלחברה של ביל יש סיכוי של 80% להיות מאוד רווחית וסיכוי של 20 אחוז לפשוט את הרגל ולכן להיות מוכן לשלם עליה X כסף. אם בדיעבד החברה פשטה את הרגל- האם צדקתי או שטעיתי בהערכה שלי? לא יודע. אם אמרו בתחזית שיש סיכוי של 20% שירד גשם, ואני החלטתי שלא לקחת מטריה וירד גשם, האם אני צריך לכעוס על החזאי או על עצמי? 

השקעות ערך היא לא השיטה היחידה לבחור מניות ולהשקיע בהם. אבל אם מסתכלים היסטורית על משקיעים מוצלחים לאורך השנים רואים שרוב רובם של המשקיעים שהצליחו להתעשר ממש לאורך זמן הם משקיעי ערך. זה כמובן לא מבטיח לנו כלום. אבל אני מעדיף להתעמק וללמוד מה שעובד היסטורית לאנשים אחרים ולא להמציא מחדש את הגלגל. יכול להיות שוורן באפט הבא יהיה מנתח טכני, אבל אני לא הייתי בונה על זה.

החלק הכי מאתגר לדעתי בכל התחום של השקעות ערך זה איך לומדים את זה. במחשבים, כשאתה כותב תוכנה די קל לבדוק האם היא עובדת או שלא. גם יחסית קל למתכנת מנוסה להסתכל על הקוד של מתכנת מתחיל ולהגיד לו איפה הוא טועה. כאן זה לא עובד ככה. יש אינסוף דרכים להרוויח ולהפסיד כסף והמון משחקים שונים וסגנונות משחק שניתן לשחק בעזרת הפעולות הפשוטות של קניה ומכירה של ניירות ערך. מה גם שרווחים או הפסדים בטווח הקצר לא אומרים כלום. וצריך שנים כדי למדוד ולהפריד בין יכולת לבין מזל. לפעמים הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשקיע מתחיל זה להצליח בפוקס.

השקעה במדדים

אם המאמר עד כאן משעמם אתכם ואתם מפהקים יש לי חדשות טובות!

אחת הדרכים הכי קלות להרוויח בשוק היא פשוט לקנות את המדד. מדובר ב-"דבר"(=נייר ערך) אחד שמחביא מאחוריו אחוזי בעלות בהמון חברות ציבוריות במדינה מסויימת או בעולם. אם אופק ההשקעה הוא מספיק ארוך הסיכוי שלנו להפסיד כסף ע"י קניה של המדד הוא אפסי. כשאני אומר "המדד" חשוב לדעת שיש המון מדדים. ממדד הבנקים שיאפשר לנו להשקיע ב-5 הבנקים הגדולים בישראל, לתל אביב 125 שיאפשר לנו להשקיע ב125 החברות הציבוריות הגדולות בישראל. ול-s&p 500 שיאפשר לנו להשקיע ב-500 החברות הציבוריות הגדולות בארה"ב. ול-msci world index, שמכיל חברות מרוב המדינות המפותחות בעולם. יש דיון סוער לגבי עדיפות מדד ה-s&p 500 מול המדד העולמי. אני טוען שזה בכלל לא משנה. תטילו מטבע ותבחרו בינהם.

עוד נתון מדהים זה שרוב מנהלי הכסף (כלומר אנשים שמשלמים להם כדי להיות חכמים ולהשקיע בצורה שמנצחת את המדד) לא מנצחים את המדדים אחרי שלוקחים בחשבון את דמי הניהול שלהם. 

מה שזה אומר זה שבקטע ממש מוזר ולא צפוי, הדרך הכי פשוטה להרוויח בשוק ההון היא פשוט לקנות את המדד. זה ברמה שאם פשוט נחליט להיות עצלנים ולומר "אני לא יודע איזה חברה הולכת להצליח עסקית ואיזה חברה הולכת להיכשל, אני אקנה את כולן" ננצח 90% מהאנשים שחושבים שהם חכמים ויודעים לבחור חברות מסוימות. זה כמעט כמו שאציע לחלק לכם מדליות ארד באולימפיאדה אם תחליטו לשבת ולא להתחרות. 

למה אני בכל זאת בוחר מניות מסוימות? קודם כל אני חושב שאני ממש חכם. אני מאמין שבתחרויות שכליות שבהן החלטתי להשקיע את הזמן והמרץ שלי הגעתי למצב שאני נמצא באחוז העליון. ולכן ככל שאלמד אותו מוקדם יותר ככה מצבי יהיה טוב יותר. אני גם רואה בזה את התחרות האולטימטיבית של השכל כי כולם רוצים להרוויח בבורסה והמון אנשים מוכנים לעבוד קשה בשביל זה. חוץ מזה שלקרוא דוחות של חברות ולנסות לחזות מי תצליח יותר ופחות מבחינה עסקית נראה לי כמו הדבר הכי מעניין שאני יכול לעשות בערך.

אם אתם לא מזדהים עם הפסקה האחרונה והנושא לא מרתק אתכם. אולי שווה שתשקלו להשקיע במדדים.

לקריאה נוספת:

  1. ספר השקעות הטוב ביותר שאני מכיר למתחילים – The Dhandho Investor: The Low-Risk Value Method to High Returns.  (קישור ממומן)

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

יש 6 תגובות

סוף התוכן

הגעת לקצה; איו יותר פוסטים.