על חשבונאות מנטלית וכרטיסים למופע

חשבונאות מנטלית – התייחסות לכסף בצורה שונה לפי ״המקור״ או ״היעוד״ שלו. תמונה באדיבות unplush.com

כמו שראינו במאמר הקודם על שנאת הפסד, קיימות מספר הטיות קוגניטיביות. במובן מסוים אפשר לחשוב עליהם כמו ״באגים״ או טעויות שאפשר כמעט לצפות ולחזות מראש שכולנו נעשה. צ׳ארלי מנגר אפילו ממליץ ליצור צ׳ק ליסט של אותם הטיות קוגניטיביות ולעבור עליו לפני קבלת החלטות משמעותיות על מנת שנוכל לוודא שאנחנו לפחות לא נופלים באף הטיה שאנחנו מכירים. היום במאמר נדבר על הטיה מעניינת מאוד בשם חשבונאות מנטלית ונבין איך אפשר להעזר בה לטובתנו!

חשבונאות מנטלית

דמיינו 2 תרחישים אפשריים.

תרחיש א:

נניח שאתם הולכים לראות מופע, יש לכם זוג כרטיסים שעלו 200 שקלים ביחד. כשהגעתם למקום פתאום הבנתם שאיבדתם את הכרטיסים בדרך. תוכלו לקנות כרטיסים חדשים או לוותר על המופע. האם הייתם משלמים 200 שקלים נוספים, על מנת לראות את המופע?

תרחיש ב:

נניח שאתם הולכים לראות מופע, כשהגעתם לתאטרון גיליתם שאיבדתם בדרך 200 שקלים, אין לכם כרטיסים ותכננתם לקנות כרטיסים במקום ב-200 שקלים. האם תקנו כרטיסים על מנת לראות את המופע? 

רוב האנשים לא יהיו מוכנים לקנות כרטיסים נוספים לאותו המופע בתרחיש א׳ וכן היו קונים את הכרטיסים בתרחיש ב׳. מדוע זה קורה? חשבונאות מנטלית! אנחנו נוטים לחלק כסף ומשאבים במוח שלנו לחשבונות. כרטיסים שאבדו לאחר שכבר שילמנו עליהם יצאו ישירות מחשבון ה-״בידור״ בעוד שכסף שאבד בדרך למופע הוא כסף שיצא מהחשבון ה-״כללי״. 

בצורה דומה, אנשים יהיו מוכנים לנסוע לצד השני של העיר כדי לחסוך כמה שקלים בקניות בסופרמרקט וגם לא יתאמצו מאוד לחסוך כמה שקלים כשקונים מכונית חדשה. למה זה? כי הכסף שיחסכו בקניית המכונית הוא ״כסף קטן״ ביחס לחשבון ה-״תקציב למכונית חדשה״ בעוד שהכסף שיחסכו בסופר הרחוק הוא ״כסף גדול״ ביחס לתקציב הסופרמרקט. כמובן שאם חסכנו 3000 שקלים על מכונית בקניה אחת או על קניות בסופרמרקט במשך תקופה, נשאר עם אותם ה-3000 שקלים. הכסף לא ״זוכר״ האם הוא נחסך בקניית מכונית אחת או לאורך תקופה ארוכה בקניות בסופרמרקט. 

למעשה כל הסתכלות שלנו על כסף כאילו שהוא ״צבוע״ למטרה מסויימת היא חשבונאות מנטלית במידה מסויימת. 

איפה זה פוגש אותנו בחיים?

הדוגמה החביבה עלי בשוק ההון היא אנשים שקונים מניה מסויימת, מרוויחים על המניה, מוכרים חלק מההחזקה וחושבים לעצמם ״עכשיו כל מה שאני מחזיק בחברה זה רק הרווחים שלי ולא אכפת לי להפסיד אותם״. זה כמובן כמובן מקרה פרטי של חשבונאות מנטלית שמכונה גם house money effect. כמובן שזה לא מחשבה רציונאלית משום שאם יש בידנו הזדמנות השקעה עדיפה, כדאי שנמכור את כל ההחזקה ונעבור לחברה האחרת. ואם לא, אז לא בטוח שכדאי היה למכור בכלל. אני בכוונה שם רגע בצד את השיקול של ניהול סיכונים ומכירה של חלק מהשקעה שצמחה לאחוז גבוהה מדי מהפורטפוליו שלנו.

שמתי לב לגבי שיש לי נטיה לרצות לתקן ולעשות דברים בעצמי, גם אם אני לחוץ בזמן. אני אמנם שמח שאני יודע לפתוח סתימות או להחליף את הברז במטבח במידת הצורך אבל לפעמים יותר ״זול״ / ״משתלם״ עבורי להזמין בעל מקצוע ו״לעבוד״ במקצוע שלי או אפילו להשקיע יותר זמן בניתוח חברות. אבל איכשהו המחשבה על לשלם לאינסטלטור 200 שקלים על מה שיקח לי שעה וחצי לעשות קצת לא נעימה.

דוגמה נוספת שאני אוהב היא אנשים שמשקיעים במניות בבורסה, ללא אג״ח, ואם שואלים אותם איפה הפנסיה שלהם מושקעת אומרים משהו כמו ״לא יודע, עשיתי מה שהיועצת בעבודה אמרה״ – אם אתם לא יודעים איפה מושקעת הפנסיה שלכם, בסבירות מאוד גבוהה הפנסיה במסלול כללי. למי שלא יודע, פנסיה היא פשוט חשבון השקעות עם הטבות מס. מי שלא מבין למה זה נכון, אני ממליץ בחום על הקורס נינג׳ה פנסיוני שיעזור לכם לראות למה זה המצב. בטווח הארוך, אופטימיזציה על הפנסיה זה כסף חינם ועוד כמה עשרות-מאות אלפי שקלים בפרישה. בכל מקרה, מסלול כללי זה חלוקה כמעט אקראית בין מניות ואג״ח בחשבון ההשקעות שכנראה ישאר איתנו לטווח הארוך ביותר. ולפחות בניתוח היסטורי זה לא אופטימלי.

אז מה אנחנו עושים מכאן?

המטרה של הפוסט היא לא להציע שכולנו צריכים להיות רובוטים ולחשוב בצורה אלגוריתמית. מבחינתי המטרה היא להביא למודעות את הנטיה הזאת על מנת לאפשר לנו לקבל החלטות טיפה יותר מודעות. לא תמיד קל ללכת נגד האינטואיציה שלנו שדוחפת אותנו לעבר ההטיות הקוגניטיביות האלה אבל מספיק שבהחלטות הגדולות והחשובות נדע לעצור רגע ולבדוק את עצמנו כדי לשפר את איכות ההחלטות שנקבל.

כמובן שיש גם שימושים חיוביים לחשבונאות מנטלית, אני אישית מחלק כל משכורת שאני מקבל לפי אחוזים מסוימים להשקעות, לטיולים, ללמידה ולשימושים נוספים. מרגע ש״צבעתי״ את הכסף לשימוש מסוים, הרבה יותר קל לי להשתמש בו לאותו הדבר הרעיון הוא לדעת להשתמש בנטיה הזאת לטובתנו ולא לרעתנו. 

אני מודה שגם אני לפעמים שם לב לחוסר רציונליות בהתנהגות שלי ומחליט שזה בסדר הפעם. הרבה יותר חשוב להשקיע ״מאמץ מנטאלי״ ולתקן טעויות כאלה כשמדובר בסכומים גדולים או באזורים משמעותיים מאשר לנסות להיות ״מושלם״. 

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה ועקבו אחרי בטוויטר על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

כותב הפוסט עשוי להחזיק במניות המוזכרת במאמר. המאמר מהווה המלצה למחקר עצמאי והעמקת הידע ואינו מהווה המלצת השקעה.

4 מחשבות על “על חשבונאות מנטלית וכרטיסים למופע”

השאירו תגובה!