המדריך למשקיע המתחיל

ההבדל העיקרי בין חובבן שהתמזל מזלו למקצוען שיודע מה הוא עושה, זה כללי ותהליכי עבודה. היום במאמר נדבר על הכללים והתהליכים שאני עושה לפני שאני משקיע בחברה. כללים אלה אמנם לא נכתבו בדם, אבל כל אחד מהכללים שלי נכתב בעקבות טעויות יקרות שעשיתי בעבר. אני לא יכול להבטיח שהכללים שלי הכי נכונים לכם. ויש לאנשים נטיה ללמוד דרך הרגליים (והכיס) ולא דרך הראש. ולכן אם אתם רוצים לקחת את תוצאות ההשקעה שלכם לרמה הבאה, כדאי שתעבדו עם הכללים והתהליכים הנכונים!

כרגיל, אני חושב שעדיף לקרוא את הסדרה הזאת לפי הסדר ולכן: חלק א', חלק ב', חלק ג'.

1. אני מבין איפה יש לי יתרון ויותר חשוב איפה אין לי יתרון

כמו שאתם בטח מבינים, להשקיע בשוק ההון זה להשתתף בתחרות המוחות הכי גדולה ומורכבת בעולם. אנחנו מתחרים בכל כך הרבה סוגים שונים של שחקנים. לנצח זה לא בלתי אפשרי, אבל בטח לא משימה פשוטה. חשוב לדעת להתחרות במה שיש לנו סיכוי. למשל, אני מבין שלכל גוף השקעות גדול יש אנליסטים (ואלגוריתמים) שיושבים על הדוחות ומגיבים באופן מיידי. אני מבין שאני לא הולך לנצח אותם כי אני אדם אחד, והשקעות זה לא הדבר היחיד שאני עושה בחיים. ולכן אני בכלל לא מנסה להיות הראשון שקורא את הדוח ומגיב לו. זה משחרר המון אנרגיה ופנאי להתעסק באיך אני כן יכול לנצח את השוק.

באותה המידה, אני לא הולך להעריך יותר טוב מהשוק את שיעור ההיוון של נדלן מסחרי בחיפה. ולכן בלי הסבר ממש טוב ל-"למה החברה הזאת מתאימה למטרות שלי" לא אקנה חברה שמחזיקה בנדלן מסחרי בחיפה בתור העסק העיקרי שלה. כן אשקיע בחברות שאני מאמין שמתומחרות בזול מאוד ביחס לשווי ההוגן שלהן אבל אני צריך הסבר די טוב ל-"למה אני מבין מספיק כדי לומר שהיא מתומחרת מתחת לשווי ההוגן".  

אם תחשבו על זה לקנות מניה, זה להיות הבן אדם שמוכן לשלם הכי הרבה בעולם על אותה המניה באותו הרגע בזמן. חייב לזכור שבזמן שאני קונה נייר ערך, מישהו בצד השני מוכר לי אותו, בהכרח אחד מאיתנו טועה! (האמת שזה לא מדוייק, כי לא בטוח שלשנינו אותה המטרה)

2. אני לא משקיע בחברות הפסדיות

אני כל פעם מופתע מחדש מהאופטימיות של משקיעים מתחילים שרואים חברה, יודעים שהיא הפסדית ומוכנים להשקיע בה כסף. כשכתבתי במאמר השני בסדרה ש:

עבור משקיעים פרטיים אני ממליץ לפסול מיידית חברות הפסדיות. אם בכל זאת החלטתם להשקיע, חשוב להבין שזאת השקעה בסיכון גבוה מאוד ויש סיכוי סביר שההשקעה כולה תימחק. שאלה שאני שואל את עצמי לפני כל השקעה זה "כמה יהיה יקר מדי לשלם על החברה?" בדרך כלל אני נתקע ומבין שעבור חברה הפסדית, אין שום דבר שמחבר את המחיר הנוכחי שלה למציאות ולכן בכלל לא ברור כמה יהיה יקר מדי לשלם עבורה.

ממש התכוונתי לזה ברצינות. לדעתי כמעט כל המשקיעים הפרטיים מקבלים תחושת "ביטחון" פסיכולוגית מכרישים גדולים שמושקעים באותם חברות הפסדיות. הבעיה שאותם משקיעים פרטיים לא יודעים באיזה מחיר הכרישים קנו את האחזקה שלהם בחברה ההפסדית, באיזה מחיר הם מתכננים למכור, והאם הם מחזיקים בגידורים שונים (חברות בשורט, פוטים על השוק או על חברות דומות וכו'). 

אם הייתי מציע לכם לקנות מפעל קופסאות שימורים הפסדי במחיר כלשהו הייתם צוחקים עלי. למה לקנות מניה של חברת טכנולוגיה הפסדית זה יותר הגיוני?

כן, אני יודע, כל משקיעי ה-VC משקיעים בחברות צמיחה טכנולוגיות הפסדיות. אבל הם עושים את זה בשוק הפרטי. חשוב להבין שכשחברה כבר מגיעה לשוק הציבורי, זה אומר שלדעתם של אותם משקיעי VC, הסיכון עולה על הסיכוי שמגולם במחיר הנוכחי ולכן הם החליטו להנפיק אותם. משקיעי VC משחקים משחק אחר ממשקיעים בשוק הציבורי הבלוג לא מיועד למשקיעי VC. 

כמה הבדלים בחוקי המשחק בין משקיע VC למשקיע בשוק ההון:

1. למשקיעי VC יש השפעה על התנהלות החברה, כולל החלפה של המנכ"ל במידת הצורך.
2. למשקיעי VC יש קשרים ומשאבים לעזור לחברה להתקדם לצמוח ולהצליח בעתיד, למשל VC של חברת סייבר יפגיש את אנשי המכירות של חברת הסייבר עם כל החברות בפורטפוליו של ה-VC בתור לקוחות פוטנציאליים.
3. משקיעי VC משחקים עם כסף של אחרים, ומשתתפים ברווח אבל לא לוקחים סיכון בהפסדים. הנפקה היא הזדמנות to cash out ולהפוך את הסיכון שלקחו בכסף של אחרים לרווח בכיס שלהם.

3. אני לא מאמין במטריקות תמחור ניו-אייג'-יות

כשחבר מספר לי על חברת אשראי חוץ בנקאי "ממש זולה" שמתומחרת במכפיל 0.5 על התיק. אני קם והולך. אם מכפיל הרווח הרגיל של החברה היה מספיק אטרקטיבי, החבר לא היה משתמש במכפיל ניו אייג'י על גודל תיק האשראי של החברה.  

באותה המידה כשמישהו מדבר על מכפיל ה-ebitda (earnings before interest taxes depreciation and amortization ) אני מייד מבין שלחברה יש הוצאות ריבית פחת והפחתות גבוהות (וגם שהדובר יודע ומנסה להסתיר את זה מאיתנו). לא סתם מאנגר קרא לאיביטדה – רווחי בולשיט.

ממש בתחילת שנות ה-2000, הרבה לפני שידעתי לקרוא דוחות, ובערך בתקופה שלמדתי לקרוא אנגלית, התפוצצה בועת הדוט קום. למזלי, הספרים ששרדו מאז מתארים בצורה יפה את ניפוח השווים ואת הנפילה שהגיעה לאחר מכן. באותה תקופה, שוק ההון היה באופוריה סביב הטכנולוגיה החדשה הזאת שנקראת אינטרנט וסביב חברות הצמיחה המדהימות שהגיעו איתו. משקיעים העריכו חברות לפי מכפילים על מספר הצפיות בעמוד החברה בלי בכלל להתייחס לרווחיות החברה!

חברות מתמחרים לפי מכפיל הון או מכפיל רווח מתואמים. ואת זה צריך להשוות לחברות דומות אחרות או ל"רמת הסיכון" ו"רמה הצמיחה" בחברה. ואם לא ניתן לעשות את זה כי החברה הפסדית, אז ראה חוק 1. אני יודע שאנשים מחפשים חוקים ברורים לפעול על פיהם ומרגע שאני "מרשה" לתאם את הרווחים וההון השיטה עוברת מ-"מדע" או "אלגוריתם" ל-"אומנות". זה מתסכל, זה מבאס וזה מרגיש מלוכלך. 

שלושת המילים הכי מסוכנות בעולם ההשקעות הן "הפעם זה שונה" – ג'ון טמפלטון. 

4. אני לא מרשה לעצמי לעשות מיקור חוץ (outsoruce) לשיקול הדעת שלי

בהמון תחומים בחיים אנחנו "מתעצלים" ומעדיפים ללכת לשאול מומחים במקום ללמוד בעצמנו. כשאני רוצה לקנות מחשב חדש אני אתייעץ עם החבר שמבין במחשבים הוא כמובן ישאל מה חשוב לי במחשב החדש ומה התקציב שלי. ויחסוך לי זמן מחקר. לצערי, בתחום ההשקעות האקטיביות אין דבר כזה. 

מבחינתי בלוגר/צייצן שכותב על חברה זה נקודת פתיחה למחקר ולא נקודת סיום. את רעיון ההשקעה בצים למשל קיבלתי מ- MarketXray בטוויטר (שווה לעקוב אחריו!). אבל אחרי שקראתי את הדעות שלו על החברה, הלכתי ללמוד על החברה. עברתי את כל תהליך הלמידה וההשקעה שלי בעצמי ובסוף השתכנעתי שאני מעוניין להשקיע. מבחינתי יש כמה בעיות ב-outsource לשיקול הדעת.

1. לא באמת נלמד ככה כלום לפעם הבאה – החלק הכי אטרקטיבי מבחינתי בהשקעה אקטיבית היא האמונה שלאורך השנים נלמד ונשתפר בתור משקיעים. וגם אם בהתחלה לא ננצח את השוק. בטווח הארוך כן. כמובן שמי שלא לומד לא ישתפר.
2. בחיים לא נדע מתי למכור – אף אחד לא באמת מצפה שאותו היועץ יחזור אלינו ויגיד לנו "שומע אחי? אני כבר לא בטוח לגבי החברה שאמרתי לך לקנות לפני 3 חודשים. אני מכרתי את המניות שלי. לדעתי תמכור גם אתה". זה פשוט כל כך רחוק מהאופי האנושי שאני לא חושב שזה יקרה.
3. אף אחד לא יהיה שמה להחזיק לנו את היד אם וכאשר נפסיד כסף בשוק. 

אני חושב שהכלל הזה שאסור לעשות מיקור חוץ לשיקול הדעת נכון לכל דבר שחשוב לי בחיים. כלומר אם אשאל את השותף לארוחת צהריים איפה אוכלים ואלך אחריו באופן עיוור כנראה שלא יקרה כלום. אבל בכל החלטה עם תוצאות אני רוצה להיות ליד ההגה.

אגב הנטיה הזאת לעשות outsource לשיקול דעת, או ללכת עם העדר, היא נטיה של בני אדם ולא רק של משקיעים פרטיים. שמעתי גם ממשקיעים מוסדיים את הטיעון "אני לא ממש מבין את החברה, אבל מוסדיים אחרים משקיעים בה. מה כולם טועים?". ואם מוסדיים אחרים היו קופצים מהגג? היית קופץ יחד איתם?  

למשל בחוגי השקעות ערך בחו"ל יש מי שנוהג להתייחס למטריקת ה-PE/G שזה בגדול מכפיל הרווח של החברה לחלק לצמיחה שלה באחוזים. אומרים שמכפיל שכזה מעל 1 מייצג חברה "יקרה" ומכפיל מתחת ל-1 מייצג חברה "זולה". כלומר על חברה שצומחת ב-20 אחוז בשנה למשל מוכנים לשלם PE של 20. כל פעם שאני רואה מכפיל PEG אני חוטף קצת חום. אני נזכר ביפים, המורה לפיזיקה בתיכון ומנסה לדמיין איך היה מגיב אם היה שומע על המכפיל הזה. הבעיה העיקרית שלי עם המכפיל היא כמובן שהוא מטופש ממש. הוא מפספס ברמה של יחידות המידה שבהם הוא משתמש. כלומר, אם נסתכל על הרווח לשנה ונחלק אותו במחיר המניה (PE) נקבל את "הזמן (בשנים) שבו החברה תרוויח את המחיר הנוכחי". אם נסתכל על הצמיחה, מדובר ב"תאוצה" שבה החברה מרוויחה יותר כסף. אם נחלק מהירות בתאוצה נקבל סלט. בנוסף, צריך להבין שמבחינה מתמטית, כפל או חלוקה באחוזים תשתמש ב- 1.2 למשל כדי לייצג 20 אחוז או במספר 0.8 כדי לייצג מינוס 20 אחוז. כאן במכפיל ה-PEG משתמשים ב20 כדי לייצג 20 אחוז. כדי באמת להבין כמה שהמכפיל הזה מטופש, נסו לחשוב על 2 מקרי קצה, למשל חברה במכפיל 1 עם צמיחה של 1 אחוז בשנה. אל מול חברה במכפיל 30 עם צמיחה של 30 אחוז בשנה. 

5. חובה לקרוא את הדוחות לפני השקעה בחברה

כשאנחנו משקיעים אקטיבית בחברה אנחנו בוחרים להיות שותפים בעסק מסוים. המינימום שחייב לעשות לפני שנכנסים בתור שותפים בעסק זה לקרוא את הדוחות. לקנות מניות מבלי לקרוא את הדוחות זה כמו לחתום על חוזה בלי לטרוח לקרוא אותו. ברור שיש מי שעושה את זה. אבל זה לא אומר שזה רעיון טוב.

יש המון מידע שהחברה ומנהליה חייבים למסור לנו בדוחות. לבחור לעצום עיניים למידע הזה, זה להתחיל לשחק את המשחק מנקודת נחיתות. המשחק מאוד מאתגר ותחרותי ולכן אני מעדיף לקחת כל יתרון שיש לי.

ומה אם אני לא יודע חשבונאות / לקרוא דוחות? אז כדאי שתלמד. מה שיפה בתחום ההשקעות זה שמדובר במשחק לטווח ארוך מאוד. גם אם "לא שווה" לי ללמוד לקרוא דוחות בשביל החברה האחת שבה אני רוצה להשקיע. (ובשביל חשבון ההשקעות הנוכחי שלי שהוא אולי די קטן) אם אני מניח שיש לפני עוד 30-50-70 שנות השקעה, פתאום כל יתרון קטן שאני יכול לצבור שווה את זה. 

אם אחי הקטן, או מישהו שאכפת לי ממנו היה מספר לי שחתם חוזה חשוב מבלי לקרוא אותו הוא היה מקבל שיחת נזיפה. להשקיע בחברה ציבורית מבלי לקרוא את הדוחות זה גרוע באותה המידה.

רמה אחת של תחכום מעל השקעה בחברות הפסדיות נמצא "להשקיע בחברות הפסדיות עם רווח חד פעמי" בדיוק השבוע מניית באמבל עלתה ב-43 אחוז לאחר דוח רבעון רביעי. המניה נסחרת במכפיל רווח של 18! אבל מי שמעיף מבט בדוחות מבין שהרווח כולו רווח מהחזרי מס. והחברה בעצם הפסדית. אם בחרתם שלא לאמץ את החוק שלי לגבי אי השקעה בחברות הפסדיות זה ממש בסדר. אבל אם אתם לא יודעים לקרוא את הדוחות ולכן לא יודעים לזהות שהחברה הפסדית זה כבר בעיה אחרת.

6. אני לא מנסה לתזמן את השוק

בטווח הקצר השוק מתנהג באקראיות. כלומר לא באקראיות אבל הגורמים כל כך רבים ומגוונים שהכיוון בטווח הקצר נראה אקראי לחלוטין. מחר פוטין יפתח מלחמה אחרי שכמה ימים פרשנים מבטיחים שבעצם לא תהיה מלחמה. ובום- כל השוק יורד ב-10 אחוז. בזמן שצריך לקבל את ההחלטה לגבי האם תהיה או לא תהיה מלחמה, אפילו פוטין בעצמו עוד לא בטוח מה יעשה. ולכן לחשוב שאני, או מישהו אחר יכולים לחזות את המלחמה יותר טוב זה לחיות בסרט. יש המון כוח בלדעת לומר "אני לא יודע" ולכן אני לא מבסס את האסטרטגיה שלי על זה..

בטווח הבינוני והארוך, ההשפעה ה"אקראית" מתבטלת ומה שמשפיע הם בעיקר הביצועים העסקיים של החברה. הביצועים האלה נגזרים מ:

1. גורמי מאקרו, כלומר גורמים המשפיעים על הכלכלה כולה, כמו הריבית במשק, האינפלציה שערי ההמרה בין המטבעות השונים, מחיר חבית נפט, מחיר התובלה הימית בנתיב מסוים וכו'. אותם קשה עד בלתי אפשרי לחזות. 
2. גורמי מיקרו, כמו היתרון התחרותי של חברה מסויימת, בעלי השליטה והמנהלים שבה. 

לדעתי, תחזיות ברמת החברה הם משהו שסביר ואפשר לעשות בסיכויי הצלחה גבוהים מ-50%. לעומת תחזיות מאקרו שאותם כמעט אף אחד לא יודע לעשות באמת. ולכן השקעות ערך זה לדעת לנתח ולבצע הערכות ברמת החברה, למצוא חברות עם הסתברות גבוהה "לנצח את המדד" ולהשקיע בהם.  

למכור לקראת מלחמה או הסלמה ביטחונית זה צורה של ניסיון לתזמון שוק. וזה לא עובד. משתתפי השוק חכמים מדי כדי לתת לנו לנצח ככה בטווח הארוך. וגם אם מידי פעם יהיה לנו מזל, זה לא אומר שזה יכולת.

לקנות (או למכור) אופציות לטווח זמן קצר זה צורה של ניסיון לתזמון שוק. כי לא רק שאנחנו מאמינים שהשוק ילך בכיוון שאנחנו מאמינים, אנחנו גם מאמינים שזה יקרה בתקופת זמן קצרה. יכול להיות שזה יקרה או שלא, אבל אנחנו לוקחים פה הימור גם על התחזית שלנו לגבי השוק וגם על התזמון שבו התחזית תתממש.  

"לקנות את הדיפ", זה להאמין (מראש) שהשוק ירד בטווח המיידי, לשמור מזומן בשביל זה, ולהאמין שלאחר הקניה השוק יעלה שוב. בעיני זה פשוט תזמון שוק למתקדמים, ולכן אני לא מנסה לעשות את זה. מה גם שלמניות יש נטיה לברוח. לא לקנות כדי לחכות שהמניה "תתקן קצת למטה" עשויה להוביל להפסד של מאות אחוזי רווח פוטנציאלים בניגוד לקניה במחיר הזול הנוכחי שעשויה לגרום להפסד של אחוזים בודדים (על מחיר הכניסה "הרצוי")

7. אני בורח מדברים שאני לא מצליח להבין

סה"כ אני רואה בעצמי אדם די חכם. אם אני לא מצליח להבין איך חברה מסויימת מצפה להרוויח כסף, או למה שהשקעה מסויימת תעבוד, אני אנסה להתעמק ולהבין אותם. אבל עד שלא אבין, לא אשקיע כסף. סה"כ אף השקעה שאני שוקל לא מערבת פיזיקה קוואנטית או מדע טילים. לכן אם מוצר או מודל עסקי מורכבים לי מדי להבנה גם אחרי שניסיתי לקרוא ולהבין אותם, אני מסיק שאחת מ-2 האפשרויות נכונה

1. מישהו מנסה לעקוץ אותי. תודה רבה וביי.
2. ההשקעה באמת לא מתאימה לי בתור משקיע.

למשל DeFI זה דרך קסומה לייצר כסף וערך כלכלי מהאוויר. ולמרות שבאמת שהשקעתי המון שעות בלנסות להבין את זה מעבר לרמה של "מישהו רוצה שתלווה לו ביטקוין ומוכן לתת לך 10 אחוז ריבית על זה", לא הגעתי להבנה של מודל כלכלי הגיוני. לכן אני בחוץ. זה מאוד מתקשר לחוק שאסור לעשות outsource לשיקול הדעת. 

8. אני שומר תיעוד של החלטות העבר ומנסה ללמוד מהטעויות שלי

החלק הכי קשה בללמוד להיות משקיע ערך, זה העובדה שאתה מקבל החלטה היום, ומקבל פידבק על ההחלטה (מחיר המניה עולה או יורד) רק בעוד שנים. אם אנחנו באמת מאמינים שהמחיר בטווח הקצר הוא אקראי, אז "אמונה" בתנועות מחיר בטווח הקצר בתור פידבק לאיכות ההחלטה אומרת שנלמד מרעש אקראי. ואז ברור שאין לנו סיכוי לנצח את השוק.

בנוסף כשכבר קיבלת פידבק, הוא מכיל גם רנדום. כלומר גם אם קיבלנו את ההחלטה הכי נכונה באותו הרגע, יש אלמנט של מזל שמשפיע על התוצאות. נניח משקיע שהשקיע בחברה שקנתה חיטה מאוקראינה ונניח שהחיטה שנמכרה הושמדה במלחמה, והחברה המוכרת פשטה רגל. בסיטואציה כזאת, אירוע שלא יכולנו לחזות הכניס רעש אקראי. לכן חשוב להשאיר לעצמנו מקום לטעויות. אבל לא נכון לעשות מה שנקרא בשפת מדעני נתונים overfitting כלומר קפיצה למסקנות גדולות על סמך קצת מידי מידע. אם נלמד למשל מהאירוע ש-"אוקראינה זה מסוכן" נחמיץ את כל השיעור. יש פה אולי שיעור על פיזור סיכונים או גודל פוזיציה מקסימלי בתיק אבל בטח שלא שיעור נגד השקעה בחו"ל. (נסו לשים עצמכם בנעליו של משקיע אוקראייני)

הנקודה היא שאסור לעשות את הקישור "הרווחתי => החלטת ההשקעה הייתה נכונה". לפעמים מרוויחים בפוקס ולפעמים מפסידים בגלל פוקס. 

לאחר שכבר יש לנו תיעוד של מחקר החברות שביצענו אני משתדל לחזור למחקרי עבר שלי ולהבין איפה צדקתי, איפה טעיתי וכו'. לדעתי זה צפוי והגיוני לא לנצח את השוק בשנים הראשונות להשקעה אקטיבית (כמו שלא נתפלא על ילד שמתחיל לשחק כדורסל בחוג השכונתי ולא בליגת העל) ולכן המטרה העליונה היא להשתפר וללמוד. 

9. אני ממשיך ללמוד ולקרוא על השקעות

Naval, אחד האנשים שאני הכי אוהב באינטרנט אומר שהדרך להצלחה בחיים היא למצוא מה שמרגיש לך כמו משחק ונראה לאחרים כמו עבודה ולהתמקד בזה. כלומר לצבור המון המון המון ניסיון בעשיה שכיפית לך ולא לכולם. לדעתי רק ככה יש לנו סיכוי לקבל תשואה גבוהה משמעותית מממוצע השוק. והאלטרנטיבה הדי טובה בכל מקרה היא פשוט לקנות את המדדים.

אני כל הזמן קורא ולומד. אבל אני לא עושה את זה מתוך תחושה שיש לי "שיעורי בית בבורסה" להשלים. מי שיעשה את זה מתוך תחושת שיעורי בית, כנראה שלא יצליח להשקיע מספיק זמן כדי להיות באמת טוב בזה. לדעתי זה באמת משחק האסטרטגיה הכי מעניין שיש. 

יש אינסוף תוכן לקרוא וללמוד על חשבונאות, כלכלה התנהגותית, ניתוח עסקי וחברות שונות. וביחד עם זה המון המון משקיעים שונים ואסטרטגיות השקעה שונות. אני מאוד אוהב את יוטיוב, טוויטר ואדיובל בתור מקומות לשמוע וללמוד זוויות שונות של התחום.  

10. אני לא מצפה שזה יהיה קל

אחת החרטות שלי היא שלמרות שנחשפתי לאפשרות של ניתוח חברות והשקעות אקטיביות כבר ב-2016, לא נכנסתי לתחום כבר אז. בגלל שמכר שהיה בתחום וסיפר לי שמנהל את הונו בתור עיסוק עיקרי, המליץ לי על תואר שני במנהל עסקים פלוס התמחות בחשבונאות לפני שאני בכלל חושב להתחיל להשקיע אקטיבית בשוק. כלומר לתפיסתי של היום הוא הציג את העבודה הנדרשת כ"קשה מדי" ולכן אני של 2016 בחר לוותר או לדחות את העיסוק לטובת דברים מעניינים ומתגמלים יותר. אותו המכר עזר לי הרבה בהמשך הדרך ולמדתי ממנו המון.

בסוף צריך לזכור שהמסע הזה שבחרנו לקחת של השקעות אקטיביות בשוק ההון הוא מסע מאוד מאתגר. לחשוב שנוכל לנצח את רוב המשקיעים האחרים בשוק זה מחשבה די שחצנית. לחשוב שזה יהיה קל זה כבר נרקסיזם ממעלה ראשונה. 

לאורך החיים והקריירה עשיתי מספר דברים "די קשים". ולכן אני לא חושב שכל אתגר קשה הוא בלתי אפשרי. אני לא מצפה שהאתגר הזה יהיה קל, אבל מצד שני לא חושב שנכון להתייחס אליו כאל בלתי אפשרי. יש פה איזון מסוים שצריך ליצור בין "יש פה אתגר קשה" לבין "משימה אפשרית". וזאת בדיוק תמונת המציאות שאני מנסה להציג בבלוג לטובת המשקיע המתחיל. 

Why should it be easy to do something that, if done well, two or three times, will make your family rich for life?

Charlie Munger

אם נהניתם לקרוא, מה הכלל שהכי אהבתם? ומה הכלל הכי חשוב שלכם בעולם ההשקעות?

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

כותב הפוסט עשוי להחזיק במניות המוזכרת במאמר. המאמר מהווה המלצה למחקר עצמאי והעמקת הידע ואינו מהווה המלצת השקעה.

בפרק הקודם בסדרה, דיברנו על קצת הפילוסופיה של השקעות ערך, איך מעריכים כמה חברה צריכה להיות שווה, איך מרוויחים מהשקעות ערך, ולמה מסוכן להשקיע בחברות לא רווחיות. היום אני הולך לפתוח פה חזית מול חצי משוק ההון בערך. ולדבר על מה זה לא השקעות ערך, ואיך ולמה המון משקיעים "מפסידים את התחתונים" בשוק ההון.

שחקנים שונים בשוק

בפוסט הראשון שלי בבלוג דיברתי על סוגי שחקנים שונים בשוק. בקצרה אגיד שיש המון אנשים ששולחים פקודות קניה ומכירה לאותה הבורסה ולפעמים לאותם המניות. הם פועלים משיקולים שונים ומנסים לעשות דברים שונים שהם לא בהכרח "להרוויח את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על תיק המניות שלהם". לדעתי הבכלל לא משוחדת הפוסט ההוא כתוב מעולה ואני ממליץ עליו בחום. 

היום אני הולך לטעון שגם בקרב קבוצת האנשים שמנסים "להרוויח את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית על תיק המניות שלהם". יש המון פרספקטיבות שונות. אנשים שונים מאמינים שדרכים שונות יביאו אותם לגביע הקדוש של "תשואה מנצחת שוק".  אני הולך לטעון שהדרך היחידה לנצח את השוק לטווח הארוך היא לבחור "שיטה", להתמקצע בה ולדבוק בה לאורך שנים. 

אני הולך לדבר על 5 פרספרקטיבות (=שיטות) שונות לקניה ומכירה של ניירות ערך בשוק ההון. ולהראות למה השקעות ערך היא הדרך היחידה שיש לה בכלל סיכוי לנצח את השוק. היום נדבר על קניה לפי טיפים, השקעות ערך, מסחר טכני, השקעות מומנטום ואלגוטריידינג.

קניה לפי טיפים

קניה לפי טיפים זה השם הכי טוב שאני יודע לתת למה שעושים רוב המשקיעים הפרטיים בשוק ההון. מישהו בעבודה אמר שיהיה מחסור באנרגיה בשנים הקרובות, אז הם קונים מניות אנרגיה. בלוגר באינטרנט אומר שחברה X הולכת להרוויח יפה, אז הם קונים מניות של X. הם לא ישקיעו את הזמן והאנרגיה בללמוד ולגבש חוות דעת משל עצמם. 

מדובר באותם האנשים שמצטרפים לקבוצות "טיפים" על מניות ולפעמים אפילו משלמים על זה. הבעיה הראשונה לדעתי בקניה לפי שיקול דעת של אחרים, היא שאתה לא בונה את ה-conviction שלך (ההבנה למה ההחלטה נכונה). רוב המניות לא נעות בקו ישר כלפי מעלה או כלפי מטה. ואם אני לא מאוד מאוד מאמין בהחלטת ההשקעה שלי, יהיה לי מאוד קשה להחזיק את המניה כשהיא תרד 20 אחוז. גם אם בהמשך היא תעלה 200 אחוז. קשה עד בלתי אפשרי לדעת לתזמן את הקניה ככה נהיה בטוחים שלא תהיה ירידה בדרך לפני העליה. 

הבעיה השניה בקניה לפי טיפים, היא שהצד שנותן את הטיפים בדרך כלל מחזיק את המניות בעצמו. ולכן גם אם הכוונות שלו טהורות, הקניה שלכם אחריו יוצרת ביקושים ומעלה את מחיר המניה. כשהחבר בעבודה מספר לכם שקנה תעודת סל על אנרגיה ירוקה הוא כנראה לא עושה את זה מתוך מחשבה על הרווח שיקבל כשאתם תקנו אחריו. אבל כשמתארגנת קבוצת טיפים ששולחת שמות של מניות לקניה, קחו בחשבון שמפעילי הקבוצה קנו לפני ששלחו את שם המניה בקבוצה. וקחו בחשבון שהם לא החברים הכי טובים שלכם, וכנראה שהאינטרסים שלהם ושלכם לא תואמים.

הבעיה השלישית בקניה לפי טיפים, היא שהצד שנותן את הטיפ בדרך כלל לא אומר לנו מתי למכור. מה שנובע זה שגם אם קנינו בזמן הכי נכון, אין לנו מושג מתי למכור. ואם אין לנו מושג מתי למכור, כנראה שסתם נמכור ברגע אקראי, או יותר סביר כאשר החברה תרד 20 אחוז ויכאב לנו להמשיך להחזיק בה.

אין בעיה בללמוד על תחום או חברה בגלל "טיפ" או בלוג. אבל חובה ללמוד בעצמנו ולפתח שיקול דעת עצמי. המטרה העיקרית מבחינתי היא בניית האמונה שלנו (או ההבנה שאין לנו למה להשקיע בזה). לאורך זמן צוברים ניסיון וידע ומשתפרים בהשקעות. מי שלא מספיק פנוי/לא רוצה להשקיע את הזמן והאנרגיה כדי ללמוד על החברות שהוא מחזיק, לדעתי עדיף שיקנה מדדים.

השקעות ערך

כמו שאמרנו כבר במאמר הקודם, השקעות ערך היא האמנות של לקנות שטרות של דולר ב-50 סנט. מדובר באומנות קשה מאוד ללמידה ואפילו קשה עוד יותר לתרגול ולמדידה. מה שהכי משך אותי להשקעות ערך ביחס לשאר האסטרטגיות בשוק ההון היא פשוט העובדה שכמעט כל מי שבאמת באמת עשיר לאורך זמן משוק ההון משתמש בהשקעות ערך בתור השיטה שלו. המון אנשים שיפרו את השיטה ב-100 השנים האחרונות והוסיפו טוויסט משל עצמם. 

אבל כולם מספרים שמה שהם עושים זה השקעות ערך, מה שמאפיין משקיע ערך מול שאר שיטות ההשקעה זה:

א. מניה היא אחוז בעלות בחברה. חברה היא מכונה לייצור כסף. יודעים להפריד בין מחיר המניה והתוצאות העסקיות של החברה.

ב. ניתוח העתיד העסקי של אותם החברות.

ג. חיפוש של "מציאות" או חברות ששוות יותר מהמחיר שלהם.

ד. קניה רק של מניות שמציגות "מרווח ביטחון" מסוים. כלומר לא מספיק לנו לקנות חברה שווה 100 שקל ב-100 שקל, נרצה לקנות אותה במחיר זול יותר על מנת להרוויח מכל הסיפור.

משקיעים שונים מתמקדים בשיטות שונות להעריך חפיר או צמיחה של חברות. תקופות שונות מביאות הזדמנויות שונות ומאלצות שיטות הערכה שונות לעתיד החברות. אבל כמעט כמעט כל מי שהפך לממש עשיר משוק ההון עשה את זה בשיטה של השקעות ערך. בקטע ממש מפתיע (או שלא) אפשר לעקוב בצורה ממש ישירה בין "דורות" שונים של משקיעי ערך מוצלחים. 

בדור הראשון יש לנו את בן גראהם ואת דיוויד דוד (dodd) שהמציאו את השיטה. והיו הראשונים (עד כמה שידוע לי) להציג שיטה סדורה להערכת שווי של חברות. הם העבירו קורס להערכת שווי חברות באוניברסיטת קולומביה.

בדור השני, יש לנו את וורן באפט צ'ארלי מנגר, סר ג'ון טמפלטון, אירוין קהאן, ג'ואל גרינבלאט ופיטר לינצ'. לינצ' למשל לא מייחס לגרהם ודוד את ההצלחה שלו בתור משקיע, אבל "תורת ההשקעות" שלו דומה מאוד להשקעות ערך. עם הבדל מהותי שהוא נותן יותר משקל לצמיחה עתידית מאשר לתוצאות העכשוויות של החברות.

בדור השלישי יש לנו אנשים כמו ביל מילר, ביל אקמן, מוניש פאברי, גיא ספיר וניקולס סליפ – שעליו כתבתי בעבר בבלוג.

לדעתי בדור הרביעי עוד לא ברור מי ה"מנצחים". אבל עוד נראה ב-10-20 שנים הקרובות קבוצה חדשה של משקיעי ערך סופר מצליחים שאני לא יודע להצביע עליהם היום.

כולם אוהבים לומר שבאפט ומנגר זה רק 2 אנשים. אבל העובדה היא שהמון משקיעים מאוד עשירים קוראים לשיטת ההשקעות שלהם "השקעות ערך", ולכן זאת השיטה היחידה ששווה להתמקד בה לדעתי. אני אישית עוד לא משקיע מספיק זמן כדי לומר האם אני מנצח את המדדים או "משקיע טוב". ובכל זאת יש מספיק משקיעי ערך אחרים הרבה יותר מנוסים עם היסטוריה ארוכה ומרשימה כדי שהטיעון יתפוס.

למי שמחפש להתעמק ב-10 משקיעים ערך מעולים אני ממליץ על הספר Richer, Wiser, Happier: How the World's Greatest Investors Win in Markets and Life.

מסחר טכני

מסחר טכני, או כמו שאני אוהב לקרוא לזה,עבודת אלילים מסוכנת או אסטרולוגיה לגברים בוגרים, היא שיטה שבה מסתכלים על גרף מחיר המניה (ולפעמים גם על גרף נפח המסחר) ומנסים להעריך לאן ינוע מחיר המניה לפי היסטוריית המחיר. בבסיס השיטה עומדת אמונה שאומרת שההיסטוריה חוזרת על עצמה, הגרף המייצג את מחיר המניה מחביא בתוכו את כל המידע הפונדמנטלי לגבי החברה שעומדת מאחורי המניה. ובעזרת זיהוי של דפוסים בהיסטוריה של המניה אפשר לדעת לאן מחיר המניה ילך בעתיד. 

טיעון אחר בעד ניתוח טכני אומר שכל כך הרבה אנשים מאמינים בזה, שיש פה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה.

שמעתי ספר שנחשב טוב בתחום, והדבר שהכי הפריע לי היה שכל השיטה היא אמירות בסגנון "אם רואים דפוס כזה, אז או שהמניה תעלה או שהיא תרד" (נסו לשאול סוחר טכני מה זה false breakout) הבעיה שלי עם אמירה כזאת היא שהיא תמיד נכונה. יותר חמור מזה, היא גם לא אמירה שעוזרת לי להרוויח כסף. אם אני רוצה לדעת האם "להמר" שמחיר המניה יעלה או ירד, הימרתי שהוא יעלה על סמך האינדיקטור ובמקום זה המחיר ירד. האינדיקטור בסדר כי הוא עובד רק חלק מהזמן. 

עוד טענה שאני ממש אוהב לגבי ניתוח טכני היא ש-"לא כל הדפוסים עובדים על כל הגרפים תמיד".  או במילים אחרות "אם התחזית הצליחה, אז תנו לנו קרדיט. אם התחזית נכשלה, זה בסדר, זה לא תמיד עובד". אבל בהינתן מאות אינדיקטורים ואלפי גרפים של מחירי סחורות וניירות ערך לאורך שנים, די ברור שחלק מהאינדיקטורים "יעבדו" בחלק מהזמן. 

אם נחשוב על זה רגע בצורה לוגית, בהינתן אינדיקטור שעובד רק 40 אחוז מהזמן, אפשר לקחת את ההופכי שלו – כלומר שורט במקום לונג. ולקבל אינדיקטור שעובד 60 אחוז מהזמן. מה שמעניין שכל האינדיקטורים הטכניים מרחפים סביב 50% הצלחה. ואם השיטה עובדת 50% מהזמן, איזה מין שיטה זאת? ואם הייתי מחפש שיטת השקעה שעובדת 50% מהזמן, הייתי מטיל מטבע. לפחות שמה לא הייתי מפתח תסביכים שאני משתפר או ניהיה פחות טוב בטכניקה.

החלק שאותי אישית הכי מעצבן במסחר טכני זה שלוגית הטענות שלהם נשמעות מאוד הגיוניות. והטיית הסיפור + ניבוי במראה האחורית. מאפשר לספר סיפורים מאוד מאוד משכנעים לגבי כל עסקה שהצליחה ("רואה פה את הפריצה של קו ההתנגדות? ברור שהמניה תעלה אחרי פריצה שכזאת. איך לא?" רק שאת הקו ציירו בדיעבד אחרי שהמניה עלתה) אנחנו זוכרים הרבה יותר טוב את המנצחים מאשר את המפסידים. ולא שמים לב או מאשימים את עצמנו שפספסנו משהו, כשזה לא עובד. ובכלל, מי שינסה ללמד אתכם ניתוח טכני יראה רק את הגרפים שבהם השיטה/אינדיקטור שלהם עבדו. וישמיט את כל הגרפים שבהם השיטה לא עבדה.

אם ניקח למשל את ג'ון מרפי, מחבר מספר ספרים מאוד נחשבים על ניתוח טכני. היום בגיל 62 ההון שלו הוא כ-9 מ' דולר. זה אולי נשמע הרבה. אבל בהינתן שהיה לו כ-42 שנה להשקיע את הכסף זה בכלל לא מרשים. לפי מחשבון ריבית דה-ריבית, זה שקול להשקעה של כ-1300 דולר בחודש בתשואה שנתית של 10 אחוז למשך 42 שנים. לא עברתי על התלושי שכר שלו. אבל אני נוטה להאמין שלמי שמוכר ספרים על ניתוח טכני כבר משנת 1986 יש יותר מ-1300 דולר להשקיע בכל חודש. ושהוא למעשה לא ניצח את השוק. 

להגנת המנתחים הטכניים צריך להזכיר את ג'ורג' סורוס, משקיע אגדי (ומאוד עשיר) אחד שטוען שהוא משלב אלמנטים מסוימים ממסחר טכני בניתוחים שלו. הוא כמובן לא מוכן לגלות איזה אלמנטים ואיך נראה החלק הטכני בשיטה שלו. אבל עד כמה שאני יודע הוא המנתח הטכני הבאמת עשיר היחיד. 

חשוב לי להדגיש, אני לא אומר שאין מנתחים טכניים שהם יותר עשירים ממני, אני אומר שאם כבר אני משקיע זמן בללמוד משהו, אני מעדיף ללמוד מה עושים האנשים הכי "מצליחים" (במקרה שלנו עשירים) בתחום. ולא מה עושים בליגה ג'. גם בכדורגל שחקני ליגה ג' יקחו אותי בסיבוב. ובכל זאת עדיף ללמוד מה עושים בליגת העל ולא בליגה ג'. לדעתי זאת האסטרטגיה הנכונה עבור חובבנים ועבור אנשים ששואפים להיות מקצוענים בעתיד.

השקעות מומנטום

יש נטיה לחברות שנמצאות בתנופה כלפי מעלה להמשיך לעלות כלפי מעלה. ולחברות שיורדות במחיר להמשיך לרדת במחיר. לפחות לתקופה מסויימת. ההסבר הכי יפה למה זה השקעות מומנטום זה הסרטון הזה (לראות עם סאונד).   

משקיעים מומנטום מאמינים שהם יודעים לתפוס מניה בתחילת העליה שלה, לקנות אותה, ואז למכור בתחילת הירידה שלה. וככה לתפוס מגמות של עליה וירידה בשוק. 

הקאץ' הוא שמאוד מאוד מאוד קל בדיעבד לזהות את המגמה. ומאוד מאוד קשה לזהות בזמן אמת לאן המחיר הולך. כלומר, ברגע העסקה שלכם, המניה עוד לא החליטה האם היא עולה או יורדת בשבוע (/חודש/שנה) הקרובים. אתם מנסים לחזות אירועים שלא ניתן לחזות. אם מחר יקום טרוריסט ויפוצץ את מגדלי התאומים, או יתפרץ איזה זן חדש של וירוס, שום ניסיון שלכם בעבר לחזות את כיוון מחירי המניות לא ישנה. 

במובן מסוים ניתוח טכני הוא שימוש בכלים מורכבים יותר (לאו דווקא אפקטיביים יותר) כדי לזהות לאן הולך המומנטום ולהשקיע לפי זה. 

יש מי שמצליח לפעמים לתזמן נפילות גדולות בשווקים, אבל כמו עם ניתוח טכני, אני לא מכיר אף משקיע עשיר באמת באמת שטוען שזאת השיטה העיקרית שלו. 

אלגוטריידינג

אלגו-טריידינג היא שילוב של המילים אלגוריתם + טריידינג. בגדול הרעיון זה לכתוב תוכנה שמנתחת מידע ומחליטה האם לקנות או למכור. התוכנה יכולה להסתמך על מחירי המניות ונפח המסחר (ניתוח טכני), על מידע מהדוחות הכספיים (השקעות ערך), על מזג האוויר, על החדשות ועל כל מה שאתם יכולים לדמיין.

הדוגמה הכי מוצלחת היא קרן מדליון של ג'יימס סימונס והווארד מורגן. בין השנים 1994 ועד 2014 הקרן הרוויחה תשואה שנתית ממוצעת של 71% לפני עמלות ומיסים. נראה שמשהו עושים שמה נכון. הקטע באלגוטריידינג הוא שאף אחד לא יגיד לך מה הוא עושה ולמה. כלומר, כן יש תוכנות מחשב שיודעות להרוויח המון, רק שבדרך כלל "הזדמנות ההשקעה" מוגבלת בסכום הכסף שניתן להשקיע. ומי שמחזיק באלגוריתם שכזה כזאת מעדיף להשקיע את הכסף של עצמו ולא מחפש משקיעים חיצוניים. 

רוב האלגורטריידרים המצליחים ינסו להצניע את ההצלחה שלהם כדי להרחיק את התחרות. אז בכלל לא ברור כמה קל או קשה לכתוב אלגוריתם שכזה.

האינטואיציה שלי אומרת שמדובר בתחום תחרותי וקשה פי כמה מהשקעות ערך. ובטח לא תחום שניתן לעשות במקביל לעבודה אחרת. אבל אני לא מבין בו מספיק כדי להגיד יותר מדי.

למה לא לשלב?

רוב המשקיעים הפרטיים עומדים בפני הדילמה בין ניתוח טכני לבין השקעות ערך לבין שילוב של השניים. המון משקיעים חושבים שאם אפשר להרוויח מהשקעות ערך ואפשר להרוויח מניתוח טכני הם ישלבו את 2 השיטות וירוויחו יותר. אני טוען ששילוב של ניתוח טכני בשיטת ההשקעות מוסיף "רעש" או אלמנט אקראי מיותר לתהליך קבלת ההחלטות.

אם אמרנו בחלק על ניתוח טכני שלשיטות ניתוח טכני יש סיכוי הצלחה של כ-50 אחוז. שילוב של אלמנטים מניתוח טכני למטודולגיית השקעות הערך שלכם זה כמו להחליט לקנות מניה ואז להטיל מטבע כדי לקבוע האם לבצע את ההחלטה. באותה המידה נחליט למכור את המניה ואז נטיל מטבע כדי להחליט האם לבצע. 

זה לא נשמע כל כך נורא. אפשר להרוויח לא רע גם אם נעשה רק חצי מהפעולות שהיינו עושים. אבל הבעיה האמיתית לדעתי היא שאנחנו מקשים על עצמנו את המשחק. במקום להתמקד בהשקעות ערך שזה תחום מספיק קשה בעצמו. אנחנו מבזבזים זמן ואנרגיה כדי להוסיף רעש אקראי לתהליך קבלת ההחלטות שלנו. תוספת הזמן והאנרגיה האלה לא מגיעים "בחינם" הם מגיעים במקום להתמקד בניתוח העסקי של החברות.

אני מבין שהדעה שלי מאוד נחרצת לגבי ניתוח טכני, ובערך חצי מהאנשים בשוק ההון לא מסכימים איתי, לא נעים שתוקפים לך את האמנות. אני בכל זאת עומד מאחורי זה. אם כבר אני משקיע בכתיבת בלוג השקעות, חשוב לי שיהיה משאב לימודי איכותי. עם זאת, אשמח לראות איזושהי הוכחה שיש ערך כלשהו בניתוח טכני.  אם אתם מכירים משקיע או קרן מנצחי מדד במשך נניח 7 שנים שמסתמכים בעיקר על ניתוח טכני, בבקשה הגיבו. גם אם לא, התגובות, הטלגרם והטוויטר פתוחים ואשמח לקיים דיון. 

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים. 

ברוכים הבאים לסדרת המאמרים שלי למשקיע המתחיל בשוק ההון. הסדרה מבוססת על עשרות ספרים שקראתי בנושא, המון בלוגים והמון שעות של יוטיוב. וגם כמובן על הניסיון שלי בשוק ההון. אשתדל לתת קרדיט ולהפנות למקורות נוספים איפה שאפשר. אני מאמין שגם משקיעים מנוסים ימצאו פה רעיון או שניים חדשים לקחת הביתה. המטרה שלי היא לתת נקודת כניסה נוחה וקלה לשוק ההון למי שלא מכיר ורענון למי שמרגיש שלא סגור על הדברים הבסיסיים. מקווה לתת איזה רעיון או שניים חדשים גם למי שמכיר ומנוסה בשוק ההון. החלטתי לכתוב את המדריך המקיף שהיה חסר לי כשהתחלתי להשקיע.

מה זה חברה?

חברה היא ישות משפטית שמאפשרת ניתוק בין האנשים שהקימו אותה, האנשים שעובדים בה והאנשים שמחזיקים בבעלות עליה. הסיבה שזה חשוב, היא שבלי המבנה המשפטי שנקרא חברה, כנראה שהאנושות לא הייתה מצליחה לעשות המון דברים שהיא עשתה ועושה. החברה מאפשרת לקבוצה גדולה של אנשים לשתף פעולה ולעבוד ביחד למען מטרה משותפת. ללא המבנה המשפטי שנקרא חברה, ביל גייטס למשל היה נאלץ לבנות את מייקרוסופט תחת הישות המשפטית שנקראת ביל גייטס. הוא היה נאלץ לקחת אחריות אישית לכל הכסף שנדרש בתהליך הפיתוח ולכל מה שהחברה עושה. כלומר, אם חס וחלילה בגלל טעות בניהול או שינויים בתנאי השוק החברה לא הייתה מסוגלת לשלם את החובות שלה והייתה פושטת רגל, ביל היה מאבד את כל הכסף שצבר במהלך החיים והיה מוגבל בעתיד מלקחת הלוואות. גם אם החברה הספציפית של ביל הצליחה. האפשרות ליצור ניתוק משפטי בין החברה והאדם שהקים אותה מאפשר לאנשים לקחת סיכונים עסקיים שלא היו לוקחים ללא "רשת הביטחון" הזאת.

יתרון נוסף של החיה הזאת שנקראית חברה היא המשכיות וחוסר תלות באדם מסוים. ביום שביל גייטס עזב את מייקרוסופט, כנראה שעשו לו מסיבה, אמרו כמה מילות פרידה, הביאו בורקסים ו-… זהו… כולם חזרו לתקן באגים ולסגור טיקטים בג'ירה. החברה ממשיכה לתפקד. מחשבים ממשיכים לרוץ והאמת שלאף אחד לא באמת אכפת. 

גיוס חוב מול גיוס הון

כאשר ביל ירצה לממן את צמיחת החברה שלו עומדות בפניו 2 אפשרויות:

1. לקחת הלוואה – מהבנק, מהמדינה, מגורם חוץ בנקאי או משוק ההון.
2. למכור אחוזי בעלות בחברה שלו למשקיעים

אם ביל יחליט לקחת הלוואה משוק ההון, נקרא לזה אגרות חוב קונצרניות (או אג"ח). לפעמים גם נקרא לזה גיוס חוב. המילה קונצרנית מתייחסת לעובדה שמנפיק החוב היא חברה ולא ממשלה. גם ממשלות מנפיקות חוב אבל זה לפעם אחרת. 

את החוזה שבו החברה של ביל מתחייבת לשלם לנו את החוב והריבית עליו במועדים ושיעורים ידועים ניתן למכור ולקנות בשוק ההון. והמחיר שלו נקבע לפי ההערכה של השוק ל"מה הסיכוי שהחברה תצליח לשלם את החוב שלה?". וגם "כמה ישלמו לי חברות אחרות בעלות רמת סיכון דומה, שאוכל להלוות להן כסף?"

ישנם 2 סוגים של חברות בעולם, חברות ציבוריות שנסחרות בשוק ההון (ולכן הציבור יכול לרכוש חלק מהבעלות בהן, הצד השני של אותו המטבע הוא שחברות ציבוריות חייבות לדווח ולתת לציבור מידע לגבי הפעילות שלהן. על מנת שידע מתי למכור או לקנות. מהצד השני חברות פרטיות לא נסחרות בשוק ההון, ולכן למרות שניתן למכור ולקנות בעלות בהן, התהליך הרבה פחות נגיש, ונעשה בהסכם בין 2 צדדים ולאחר מיקוח על המחיר. הדיווח לשוק ההון לוקח המון משאבים מחברות ומספק למתחרים שלהן המון מידע ולכן המון חברות מעדיפות להישאר פרטיות במידת האפשר. יש עוד מספר מקרים של חברות שחייבות לפרסם דוחות למרות שלא ניתן לקנות בהן אחוזי בעלות אבל נתעלם מזה באלגנטיות כרגע.

בתור משקיעים, ההבדל המשמעותי בין השקעה בגיוס חוב להשקעה בגיוס הון הוא "רמת הביטחון" שבכלל נקבל משהו, מול מה נקבל בסוף.

בגיוס חוב, החברה מבטיחה לשלם לנו את ההלוואה והריבית עליה במועדים קבועים. ובמידה והיא לא תצליח לעמוד בהתחייבות שלה, אנחנו הראשונים בתור לקבל את הנכסים שלה. 

בגיוס הון, אנחנו בעלים חלקיים בחברה. ולכן החברה חייבת לשלם את החובות שלה לפני שאנחנו נשארים עם משהו. זוכרים שאמרנו שביל לא אחראי כלכלית לחובות של החברה שלו? החברה אחראית בעצמה לשלם את החובות. במידה והיא לא מצליחה לשלם את החובות לא ניתן לגבות בצורה אישית את החוב מביל או משאר השותפים שלו בחברה.

מה עושים עם הרווחים?

נניח שהחברה של ביל הצליחה בצורה יוצאת מן הכלל, מחזיקי האג"ח שלה (=מי שהלווה לה כסף) יקבלו בדיוק את הכסף שהם השקיעו בתוספת הריבית שנקבעה מראש. השותפים של ביל(= מי שקנה אחוזי בעלות כלומר מניות), יחלקו בינהם את כל השאר לפי אחוזי הבעלות שלהם בחברה. 

למעשה, החברה מחליטה איך לחלק את הרווחים שלה בין מספר אפשרויות:

1. חלוקה בין השותפים (ידוע גם בתור דיבידנד).
2. תשלום חובות.
3. שמירה של הכסף בחשבון הבנק לזמנים קשים.
4. השקעה בצמיחה עתידית – למשל להעסיק המון מתכנתים ולתת להם לעבוד על פרויקטים חדשניים שאולי יכניסו המון כסף בעתיד, או לרכוש חברה פרטית.
5. קניה של מניות החברה משותפים בשוק ההון- מה שמעלה את אחוזי הבעלות שלנו, השותפים שלא מכרו, בחברה (ידוע בשם buybacks)

בכל אחת מהאפשרויות האלה אנחנו בתור שותפים בחברה משתתפים ברווחים של החברה. בין אם זה בצורה של כסף שמגיע אלינו מייד, או כסף שנשאר בחברה ומשפר את ה"נכס" שלנו – קצת כמו להחליט לשפץ דירה שבבעלותנו משכר הדירה שהשוכרים משלמים לנו עליה. 

לאורך שנים, השקעה בחוב הציעה רמת ביטחון גבוהה יותר שנקבל בחזרה את הכסף שלנו. בזמן שהשקעה בבעלות הציעה הזדמנות לרווחים גבוהים יותר בתרחיש החיובי שחברה מצליחה. בשנים האחרונות, הריבית שקיבל מי שהלווה כסף למדינות בסיכון אפסי הייתה אפסית. ולכן הריבית שקיבל מי שהלווה כסף לעסקים בסיכון אפסי היא נמוכה מאוד, ולכן הריבית שקיבל מי שהלווה כסף לעסקים בסיכון סביר היא נמוכה. כלומר, בתקופה הנוכחית ב-2021 אם נבחר להלוות כסף לחברה או למדינה בסיכון נמוך או ללא סיכון לא נקבל הרבה יותר מאת הכסף שלנו בחזרה. ולכן אתמקד יותר בהשקעה באחוזי בעלות(מניות) מאשר בהשקעה בחובות. למרות זאת ישנם משקיעים שבנו את הקריירה שלהם על השקעה בחוב.

ניירות ערך

מה שמעניין זה ש-2 ה"דברים" האלה נסחרים תחת השם ניירות ערך. בקטע קצת מוזר ולא ברור המחירים של ניירות ערך יכולים לעלות ולרדת אחוזים שלמים ביום. לפעמים אפילו בלי שהשתנה שום דבר בחברה שעומדת מאחוריהם. זה בעיקר טוב כדי לתת לנו תחושה של fomo ולעודד אותנו להתנהג בצורה לא רציונלית. למכור בירידות (כולם מוכרים בטח הם יודעים משהו שאני לא יודע) ולקנות בעליות (אני חייב להרוויח יחד איתם!) אני לא מכיר אף אחד שיודע בצורה עקבית לחזות תנועות של מניות בטווח הקצר. לכן לדעתי חבל להתעסק בזה. צריך לקחת בחשבון שבטווח הקצר מחיר החברה יזוז בצורה אקראית.

כל כך הרבה דברים נכתבו בנושא, מהאנלוגיה של בן גרהם על מר שוק ועד הספר המעולה irrational exuberance, ולמרות זאת אני אגיד משהו שיותר קל להגיד מאשר לבצע: ירידה במחיר של מניה זה לא סיבה למכור. ועליה במחיר של מניה זה לא סיבה לקנות. עליה או ירידה משמעותית במחיר של מנייה זה הזדמנות לבדוק האם משהו השתנה והאם כדי למכור או לקנות. אם אנחנו חושבים שהבית שלנו שווה מיליון שקלים, ובדיוק שמענו שהשכן מכר את הבית שלו ב-800 אלף שקלים, זאת בטח לא סיבה לרוץ למכור את הבית שלנו ב-800 אלף שקלים. ולמרות זאת בשוק ההון לאנשים יש תחושה שכולם יודעים יותר טוב מהם, ואם המחיר ירד ב-20% זאת בטח חרא חברה וכדאי לנו גם למכור מייד. וכמעט לא משנה באיזה מחיר!

השקעת ערך / השקעה פונדמנטלית

השקעת ערך (או השקעה פנדומנטלית) היא קבוצה של רעיונות ושיטות שרואות במניות אחוז בעלות בחברה. ומנסות לנתח ולהעריך כמה כל חברה צריכה להיות שווה, ולאחר מכן כמה "כדאי" לנו לשלם על חברה כדי להרוויח. הכהן הגדול והמשקיע שהכי מזוהה עם השיטה היום הוא וורן באפט, שאומר שלמד כל מה שהוא יודע מהמנטור שלו בן גרהם והשותף שלו צ'ארלי מנגר. 

חשוב להבין שגם המשקיעים הכי טובים בעולם לא צודקים ב-100 אחוז מהזמן. חוץ מזה שההגדרה של צודקים לא הכי ברורה. אני יכול להעריך שלחברה של ביל יש סיכוי של 80% להיות מאוד רווחית וסיכוי של 20 אחוז לפשוט את הרגל ולכן להיות מוכן לשלם עליה X כסף. אם בדיעבד החברה פשטה את הרגל- האם צדקתי או שטעיתי בהערכה שלי? לא יודע. אם אמרו בתחזית שיש סיכוי של 20% שירד גשם, ואני החלטתי שלא לקחת מטריה וירד גשם, האם אני צריך לכעוס על החזאי או על עצמי? 

השקעות ערך היא לא השיטה היחידה לבחור מניות ולהשקיע בהם. אבל אם מסתכלים היסטורית על משקיעים מוצלחים לאורך השנים רואים שרוב רובם של המשקיעים שהצליחו להתעשר ממש לאורך זמן הם משקיעי ערך. זה כמובן לא מבטיח לנו כלום. אבל אני מעדיף להתעמק וללמוד מה שעובד היסטורית לאנשים אחרים ולא להמציא מחדש את הגלגל. יכול להיות שוורן באפט הבא יהיה מנתח טכני, אבל אני לא הייתי בונה על זה.

החלק הכי מאתגר לדעתי בכל התחום של השקעות ערך זה איך לומדים את זה. במחשבים, כשאתה כותב תוכנה די קל לבדוק האם היא עובדת או שלא. גם יחסית קל למתכנת מנוסה להסתכל על הקוד של מתכנת מתחיל ולהגיד לו איפה הוא טועה. כאן זה לא עובד ככה. יש אינסוף דרכים להרוויח ולהפסיד כסף והמון משחקים שונים וסגנונות משחק שניתן לשחק בעזרת הפעולות הפשוטות של קניה ומכירה של ניירות ערך. מה גם שרווחים או הפסדים בטווח הקצר לא אומרים כלום. וצריך שנים כדי למדוד ולהפריד בין יכולת לבין מזל. לפעמים הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשקיע מתחיל זה להצליח בפוקס.

השקעה במדדים

אם המאמר עד כאן משעמם אתכם ואתם מפהקים יש לי חדשות טובות!

אחת הדרכים הכי קלות להרוויח בשוק היא פשוט לקנות את המדד. מדובר ב-"דבר"(=נייר ערך) אחד שמחביא מאחוריו אחוזי בעלות בהמון חברות ציבוריות במדינה מסויימת או בעולם. אם אופק ההשקעה הוא מספיק ארוך הסיכוי שלנו להפסיד כסף ע"י קניה של המדד הוא אפסי. כשאני אומר "המדד" חשוב לדעת שיש המון מדדים. ממדד הבנקים שיאפשר לנו להשקיע ב-5 הבנקים הגדולים בישראל, לתל אביב 125 שיאפשר לנו להשקיע ב125 החברות הציבוריות הגדולות בישראל. ול-s&p 500 שיאפשר לנו להשקיע ב-500 החברות הציבוריות הגדולות בארה"ב. ול-msci world index, שמכיל חברות מרוב המדינות המפותחות בעולם. יש דיון סוער לגבי עדיפות מדד ה-s&p 500 מול המדד העולמי. אני טוען שזה בכלל לא משנה. תטילו מטבע ותבחרו בינהם.

עוד נתון מדהים זה שרוב מנהלי הכסף (כלומר אנשים שמשלמים להם כדי להיות חכמים ולהשקיע בצורה שמנצחת את המדד) לא מנצחים את המדדים אחרי שלוקחים בחשבון את דמי הניהול שלהם. 

מה שזה אומר זה שבקטע ממש מוזר ולא צפוי, הדרך הכי פשוטה להרוויח בשוק ההון היא פשוט לקנות את המדד. זה ברמה שאם פשוט נחליט להיות עצלנים ולומר "אני לא יודע איזה חברה הולכת להצליח עסקית ואיזה חברה הולכת להיכשל, אני אקנה את כולן" ננצח 90% מהאנשים שחושבים שהם חכמים ויודעים לבחור חברות מסוימות. זה כמעט כמו שאציע לחלק לכם מדליות ארד באולימפיאדה אם תחליטו לשבת ולא להתחרות. 

למה אני בכל זאת בוחר מניות מסוימות? קודם כל אני חושב שאני ממש חכם. אני מאמין שבתחרויות שכליות שבהן החלטתי להשקיע את הזמן והמרץ שלי הגעתי למצב שאני נמצא באחוז העליון. ולכן ככל שאלמד אותו מוקדם יותר ככה מצבי יהיה טוב יותר. אני גם רואה בזה את התחרות האולטימטיבית של השכל כי כולם רוצים להרוויח בבורסה והמון אנשים מוכנים לעבוד קשה בשביל זה. חוץ מזה שלקרוא דוחות של חברות ולנסות לחזות מי תצליח יותר ופחות מבחינה עסקית נראה לי כמו הדבר הכי מעניין שאני יכול לעשות בערך.

אם אתם לא מזדהים עם הפסקה האחרונה והנושא לא מרתק אתכם. אולי שווה שתשקלו להשקיע במדדים.

לקריאה נוספת:

1. ספר השקעות הטוב ביותר שאני מכיר למתחילים – The Dhandho Investor: The Low-Risk Value Method to High Returns.  (קישור ממומן)

אם נהניתם לקרוא את המאמר, השאירו תגובה, עקבו אחרי בטוויטר והצטרפו לקבוצת הטלגרם על מנת לקבל עדכונים על מאמרים נוספים.