כולנו פתיים בתחזיות לגבי העתיד, היום אני רוצה להראות לך למה גם את/ה פתי/ה ואיך להימנע מזה!
במאמר הקודם על הברבור השחור דיברנו על סוגים שונים של אקראיות. אני ממליץ לקרוא אותו קודם. היום אני רוצה לדבר על נושא כמעט נפרד לגמרי מאותו הספר. נושא המאמר הוא למה אנחנו כל כך גרועים בתחזיות. והוא מתחבר ממש טוב לנושא של הטיות קוגניטיביות – אחד הנושאים האהובים עלי.
הקושי בתחזיות
בואו נעשה ניסיון בתחזיות כלכליות. נניח שנחזור אחורה בזמן ליום לפני שסדאם חוסיין נתפס. ונניח שאני משיג לנו כדור בדולח ואנחנו יודעים בוודאות מלאה שסדאם הולך להיתפס מחר. יש לנו הזדמנות חד פעמית להמר על מחירי האג"ח האמריקאי לטווח ארוך. על מה הייתם מהמרים? האם הייתם מהמרים שמחירי האג"ח יעלו או ירדו?
לא כל כך משנה מה הימרתם, צדקתם. ביום שבו נודע שסדאם חוסיין נתפס מחירי האג"ח האמריקאי לטווח ארוך ירדו משמעותית ואז עלו משמעותית. שני האירועים הוסברו ע"י התקשורת באותו ההסבר. "השוק מגיב לתפיסתו של סדאם חוסיין". אם אותו ההסבר מסביר עליה וגם ירידה במחיר זה לא הסבר שימושי לתחזיות. נראה שהפרשנים הכלכליים מוכנים פשוט לקחת את הכותרת מהעמוד הראשון בעיתון ולהדביק אותה לאיזה תנועה שנראה בשוק.
כבני אדם יש לנו נטיה לרצות לסדר את המציאות בצורה של סיפורים יפים עם סיבה ותוצאה לכל דבר. ה-"באג" הזה בפסיכולוגיה שלנו נקרא גם "הטיית הנרטיב". כשכותבים את ההיסטוריה מאוד קל למצוא סיבות וסיפורים יפים. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מזה. וניסיון לספר סיפורים ומתוכם לחזות את העתיד נועדה לכישלון.
מה שמדהים באמת בהטיית הנרטיב היא היכולת שלנו לכתוב מחדש את הזיכרון שלנו! אנשים יתנו תחזית לעתיד, יראו שהיא לא מתממשת, ואז יגידו משהו כמו: "בטח, התחזית שלי נכונה אבל איך יכולתי לדעת ש-<תירוץ>" וימשיכו מייד לתחזית הבאה ללא חשבון נפש או ניסיון ללמוד מהשגיאה שלהם!
גלגול נוסף וממש מעניין של הטיית הנרטיב היא הנטיה של אנשים להעריך בסיכוי גבוה יותר אירועים "עם סיבה". כלומר כששואלים אנשים מה הסיכוי לאסון טבע בקליפורניה בשנה הקרובה מקבלים סיכוי מסויים. ואם שואלים בתור שאלת המשך "מה הסיכוי לרעידת אדמה שתוביל לשיטפון בקליפורניה" מקבלים סיכוי גבוה יותר. בהסתכלות מתמטית ברור שרעידת אדמה שתוביל לשיטפון היא אירוע פחות סביר מאסון טבע. פשוט כי רעידת אדמה היא אסון טבע ויש אסונות טבע נוספים מלבד רעידת אדמה!
זווית נוספת של הטיית הנרטיב היא השימוש במילה כי בתור כלי שכנוע. מסתבר שהשימוש במילה כי במהלך בקשת בקשה מעלה משמעותית את הסיכוי שנקבל תשובה חיובית. בניסוי מעניין ממש בקמפוסים בשנות ה-70, נסיין ביקש לעקוף את התור למכונות צילום. כשנוסח הבקשה היה "סליחה יש לי רק 5 עמודים לצלם אפשר להשתמש במכונה?" כ-60% מהאנשים נתנו לו לעקוף. וכשנוסח הבקשה היה "סליחה יש לי רק 5 עמודים לצלם אפשר להשתמש במכונה כי יש לי רק 5 עמודים?" 93% מהאנשים נתנו לו לעקוף בתור! עצם ההרכבה של הבקשה בתור "סיפור" עם התגלגלות לוגית העלה משמעותית את אחוזי ההצלחה של הנסיין, שימו לב שבנוסח השני לא נוסף שום מידע חדש! אותו המידע הוצג בתחפושת של התגלגלות לוגית או סיפור.
מה שחשוב לקחת מכאן:
להיזהר מתחזיות המכילות סיפורים – אתה עשוי להיות פתי של עצמך או של מי שבנה את הסיפור.
לא להתפתות לתרץ בדיעבד את הכישלון שלנו בתחזיות.
ממולץ להתחייב בכתב לתחזיות שלנו, ולאחר מכן לנסות ללמוד מהתחזיות שנכשלו.
מקור חוסר הדיוק שלנו בתחזיות
חוסר הדיוק שלנו בתחזיות נובע מהערכת יתר של היכולת שלנו לחזות את העתיד באקסטרמיסטאן.
בנורמליסטאן, מאוד קל לתת תחזיות – אם אני צריך להעריך את הסיכוי שהאדם הבא שאראה ברחוב יהיה בגובה 2.5 מטרים, אני יכול בקלות לומר שהסיכוי הוא 0 ואם לא אתקל בטעות ברוברט וולדו שקם מהמתים. כנראה שאצדק בתחזית שלי.
טאלב ממליץ לחלק את התחזיות ל-2: תחזיות לגבי אירועים בנורמליסטן ותחזיות לגבי אירועים באקסטרמיסטן, לאחר מכן הוא ממליץ לחלק לתחזיות עם תוצאה בינארית, כלומר דברים שיקרו או שלא יקרו כמו "תפרוץ מלחמה", ותחזית מספרית כמו מחיר הנפט. זה בסדר לתת תחזיות בנורמליסטאן. וזה בסדר לתת תחזיות לאירועים בינארים באקסטרמיסאן. אבל כדאי מאוד להיזהר מתחזיות מספריות באקסטרימיסטאן שמה המוח שלנו נוטה לפשל ושמה חיים הברבורים השחורים. עדיף לומר "אני לא יודע" ולהבין איך פועלים למרות שלא יודעים. מאשר לחשוב שיודעים ולקבל תחושת ביטחון מדומה
לאחרונה קראתי שוב את הספר הברבור השחור של נאסים ניקולאס טאלב (צומת ספרים, אמזון, אודיבל). חשבתי לשתף פה את מה שלמדתי מטאלב על אקראיות ואיך זה רלוונטי לנו לשוק ההון. ממש הופתעתי מכמה שהקריאה השניה של הספר חידשה לי ושינתה לי את ההבנה שלו. מה שמיוחד (ומתסכל) בספר זה שאין לו "רעיון אחד מסדר". הספר מכיל המון תובנות ורעיונות שונים. אנסה להציג את הרעיונות שפוגשים אותנו בעולם ההשקעות. וכנראה שזה יקח לי מספר פוסטים.
אז מה זה ברבור שחור בכלל
פעם בעבר האמינו שכל הברבורים בעולם לבנים. האמת שזה הגיוני אינטואיטיבית, אם מעולם לא ראינו ברבור שחור, ההנחה שכל הברבורים לבנים היא הנחה שהמוח האנושי יעשה מבלי לשים לב בכלל. קצת כמו "מעולם לא ראיתי אדם שיודע לעוף לכן אף אדם לא יודע לעוף". הבעיה עם טענות מהסוג הזה היא שמספיקה דוגמה אחת כדי להוכיח שהטענה לא נכונה יותר. מספיק שנראה ברבור שחור אחד כדי לסתור את הטענה ש"כל הברבורים לבנים". אבל גם היכרות עם מיליון אנשים שלא יודעים לעוף לא תסתור את הטענה שאף אדם לא יודע לעוף. הבעיה היא, שאינטואיטיבית אנשים נוטים "לשכוח" מקיומם של אותם ברבורים שחורים או אירועים מאוד לא סבירים ולהניח שהם חד פעמיים או פשוט אירועים של פעם ב-1000 שנים ולכן אפשר להמשיך לעבוד לפי ההנחה ש"כל הברבורים לבנים". או לפחות "כל הברבורים שאראה בעתיד לבנים".
כדי שנגדיר אירוע בתור ברבור שחור הוא צריך להיות:
מאוד מאוד לא סביר, עד כדי שאף אחד לא ראה אותו מגיע.
בעל השפעה גדולה מאוד.
סוגים שונים של אקראיות
יש בגדול 2 סוגים של שונות בעולם. שונות גאוסיאנית המוכרת לכולנו לפי עקומת הפעמון. ושונות מנלדברטיאנית (שבה השונות היא בכפולות). הדרך הכי קלה להבין את זה היא לדמיין שנסדר את כל הגברים הבוגרים בעולם לפי גובה. אנחנו מצפים לקבל עקומת פעמון יפה סביב גובה של 177 עם סטיית תקן של 7.5 ס"מ. מה שהמשפט האחרון אמר זה ש68% מהגברים הבוגרים בעולם נמצאים בטווח של פלוס או מינוס סטיית תקן אחת כלומר 7.5 ס"מ מהממוצע. ו-95% מהגברים בעולם יהיו במרחק של 2 סטיות תקן או 15 ס"מ מהממוצע.
אם נבחר איש אקראי ונרצה לדעת מה הגובה שלו, יהיה "נבון" מצידנו להתערב שהוא בטווח הזה של 2 סטיות תקן מהממוצע כלומר בטווח הגבהים 162-192 ואפילו נהיה צודקים ב-95% מהמקרים!
הסוג הזה של אקראיות נקרא אקראיות מסוג 1, או מדיוקרטיסטאן(Mediocristan). והיא עובדת בגדול על רוב מה שטבעי בעולם – גובה, משקל, יכולות אתלטיות. בעזרת מספיק "תצפיות" על העולם ניתן בקלות לחשב את הממוצע ואת סטיית התקן ושלום על ישראל.
הסוג השני של אקראיות נקרא אקראיות מסוג 2 או אקסטרימיסטאן(Extremistan) ומתייחס לאירועים שלא מתפלגים בצורה גאוסיאנית אלה בצורה מנדלברוטית. נסו לדמיין למשל שנאסוף את כל האנשים במדינה ונסדר אותם בשורה לפי גודל תיק ההשקעות. אני בטוח שקל ממש לדמיין שלא מדובר בהתפלגות פעמון. בקצה אחד יהיו אנשים בחובות והמון אנשים ללא תיק השקעות. בקצה השני יהיו אנשים עם כמו אייל עופר עם הון של 9.4 מיליארד דולר. אמנם ככל שעולים בהון ככה נפגוש פחות אנשים עם הון שכזה, אבל ממש לא בקצב שבו זה היה קורה במידה והיה מדובר בהתפלגות פעמון. אם ננסה לדמיין את ההון של אייל עופר ביחס לממוצע של כמיליון שקלים יש לו פי 30,000 יותר כסף. וזה יהיה כמו לראות בן אדם בגובה 53.1 ק"מ. אם נשים לידו את ג'ף בזוס עם 180 מילארד דולר נראה שבזוס גבוה פי 19 מעופר!
כלומר, באקסטרימיסטאן לכל דוגמה בקיצון יש דוגמה אפילו משמעותית יותר קיצונית.
למה זה מעניין?
איפה מתחילה הבעיה? לפעמים בהינתן דגימה קטנה קשה לנו מאוד כבני אדם להעריך האם הדגימה מגיעה מאקסטרמיסטאן או מנורמליסטאן. דמיינו למשל ששלפנו באקראי 100 ישראלים עם תיק השקעות בערך שבין 0 ל-100 אלף שקלים. יכלנו בטעות לחשוב ש"גודל תיק השקעות של ישראלי" הוא משתנה מנורמליסטין. בעוד שאם היינו ממשיכים "לשלוף" עוד ועוד דגימות היינו מבינים שמדובר במשתנה שחי באקסטרימיסטאן.
עכשיו, מה אם אני אגיד לכם שיכול להיות ש-שינוים במחירי מניות הוא משתנה מאקסטרמיסיטאן? ומה אם כל המודלים הסטטיסטיים שבהם משתמשים על מנת להעריך תנודתיות, להוכיח שהשוק יעיל ולתמחר אופציות מניחים עקומת פעמון והתפלגות נורמלית כלומר מדיוקריסטאן?
הטענה בפסקה הקודמת היא טענה מאוד חזקה, ואני לא מרגיש שהוכחתי אותה מתמטית. אבל זה לא המדיום להוכחות, מבחינתי מספיק שאסביר בשפה ברורה את הטענה של טאלב ואפנה את הספקנים לקרוא את הספר.
כן אבל זה הכי טוב שיש לנו
התגובה המיידית לאמירה שהמודלים המתמטים שלנו לא מתאימים למציאות היא "כן אבל אם אין לך מודל יותר טוב נמשיך להשתמש במה שיש לנו". שזה קצת כמו ללכת לאיבוד בתל אביב ולהתעקש להשתמש במפה של ירושלים כי "זה הכי טוב שיש לנו".
הדוגמה הכי טובה של איך מודלים סטטיסטיים שלא מייצגים את המציאות התפוצצה בשוק ההון הייתה הסיפור של הקרן Long term capital management ( שבקטע אירוני פשטה רגל תוך 4 שנים).
הקרן, שהוקמה ע"י 2 זוכי פרס נובל לכלכלה: מיירון שולס ורוברט מרטון, על פיתוח מודל בלק אנד שולס – מודל חדשני לתמחור נכסים. הקרן הימרה במינוף גבוה מאוד על תוצאות השוק. אחרי שהרוויחה 21%,41%,43% בשלושת השנים הראשונות לחייה. היא הפסידה את כל הכסף בשנה הרביעית ופשטה את הרגל. אם מתייחסים להתפלגות שינויי המחירים בבורסה כהתפלגות פעמון אז מה שקרה שמה היה אירוע של פעם בכמה מאות שנים וסיכון שסביר היה לקחת. ואם מדובר בהתפלגות מנדלברוטית מדובר באירוע הרבה יותר סביר. כלומר ההתעקשות להשתמש במפה הלא נכונה גרמה להם להפסיד הכל. העניין שהמפה היא לא השטח. ואין באמת תשובה לאיך מתפלגים שינויים המחירים בשוק ההון.
אז מה לומדים מזה?
מבחינתי המסר והלקח המרכזי פה הוא שאי אפשר לעשות מיקור חוץ להבנה. כלומר זה שיש מודלים סטטיסטיים ופרופסורים זוכי פרס נובל שעומדים מאחוריהם ומחייכים לא אומר שהם צודקים. כדאי מאוד להשקיע את הזמן ללמוד ולהבין מה עומד מאחורי ההנחות הנסתרות בתיק שלך ולהתגונן מפניהן או לפחות להבין שהן שמה.
מסר נוסף זה שחייב לדעת מה גבולות מעגל היכולת שלך ולא להתפתות לפעול מחוץ אליו. אם הם לא היו מאמינים שהם יודעים לחזות את השוק הם לא היו לוקחים מינוף על הדעה שלהם על השוק ולא היו נאלצים לסגור את הקרן. כל השקעה בשוק ההון משלבת אלמנט של חוסר וודאות. עלינו לדעת איך לתכנן את ההשקעות שלנו מסביב לחוסר הוודאות במקום לדמיין שחוסר הוודאות לא קיים.
תחושת ביטחון לא מבוססת היא מאוד מסוכנת לתוצאות שלנו.
מומלץ מאוד מאוד לא לקחת סיכונים עם אפשרות להפסד אינסופי גם אם הרווח נראה מפתה (חשבו על מי שכתב קולים על גיימסטופ לפני כמה חודשים או כל מי שעשה שורט על טסלה בעבר).
לאחר העליה המטאורית במחירי הביטקוין בשנה האחרונה, המון משקיעים חושבים האם חכם להשקיע בביטקוין. רציתי לשתף אתכם בתזת ההשקעה שלי בביטקוין. מה הסיכונים והסיכויים? למי זה מתאים? ואיך עושים את זה. אבל לפני זה חשוב שנבין מה זה כסף ומה זה ביטקוין ולמה זה טוב.
מה זה כסף
לפני שהיה כסף היה סחר חליפין ישיר. כלומר אם לי יש כבשים ולך חיטה, אנחנו יכולים להחליף כבש אחת בעד 3 שקי חיטה. הבעיה מסתבכת אם נרצה לעשות החלפה משולשת או מרובעת. לי יש כבש ואני רוצה ברזל, לך יש חיטה ורוצה כבש, למשה יש ברזל ורוצה חיטה. כדי לפתור את הכאב ראש הזה, תרבויות שונות ברחבי העולם השתמשו ב"כסף". במקום להחליף כבשים בעד חיטה, נחליף כבשים בעד כסף וכסף בעד חיטה. לאורך השנים היו מספר מאפיינים שהיו נכונים לכל סוגי הכסף:
קונצנזוס לגבי הערך בתור כסף למעשה כסף מקבל את הערך שלו בדיוק בגלל שהמון אנשים מאמינים שיש לו ערך. אם יום אחד נתעורר ונחליט כולנו ביחד ששטרות הם סתם חתיכות נייר, לא יהיה שום ערך לכסף שלנו. הסיבה שאני מוכן ללכת לעבודה היום בעבור שכר היא בדיוק שאני יודע שאוכל להשתמש בכסף הזה כדי לקנות סחורות ושירותים בעתיד.
אפשר לחלק אותו ליחידות קטנות. תארו לעצמכם את הקושי לקנות מסטיקים בתמורה לפרה, נצטרך לקחת טונות של מסטיקים כדי להצדיק את הערך של הפרה. וכנראה שפשוט נוותר על כל הסיפור. העובדה שכסף ניתן לחלוקה ליחידות קטנות מאוד מקלה על הסחר השימוש בו. משמעותית יותר נוח להחליף פרה בכמה עשרות שטרות וכל שטר בכמה מאות מסטיקים.
חייב להחזיק ערך עקבי לאורך זמן. במהלך השנים 1980-1985 האינפלציה הייתה כל כך חריפה שדי מהר חוזי שכירות בישראל היו נקובים בדולרים ואפילו תקציב המדינה היה נקוב במונחים דולרים. האנשים "הבינו" שערכו של השקל לא עקבי לאורך חודשים ושנים ולכן עדיף להם להשתמש בדולר בחוזים ארוכי טווח. השיא היה כשביולי 1984 מדד המחירים לצרכן עלה ב-27.49%. דמיינו גנב מסתורי מרוקן לכולנו בערך שליש מחשבון הבנק! במידה מסויימת אפשר לומר שבאותה התקופה הדולר היה יותר "כסף" בישראל מאשר השקל.
הוא חייב להיות סטנדרטי בצורה שלו. אם לא היינו בטוחים האם מה שאנחנו מחזיקים הוא שקל או לא שקל, איך נוכל לקבל אותו בתור תשלום ונדע שנוכל לשלם בו בעתיד?
חייב להיות נדיר. קיים קושי גדול בשכפול. אם אנחנו יודעים שהצד שמשלם לנו בכסף יכול "ליצור" כמה כסף שירצה בקלות, נחשוד בתשלום שלו. אם מישהו יכול ליצור כמה כסף שירצה, די בקלות הוא יצור המון כסף וישתמש בו כדי לקנות המון סחורות והשירותים. זה יוצר מצב מעניין, הצד המוכר "מתעשר" ולכן לא מוכן לעבוד בתמורה למחירים הישנים ומעלה מחירים. אם כולם מעלים מחירים באותו הזמן אנחנו מקבלים אינפלציה – או ירידה בערך של הכסף. לכן חייב להיות מונופול על ייצור הכסף.
דחוס במרחב. נוח לאחסון לטווח ארוך ולנשיאה – על מנת למכור את התוצרת שלנו היום ולצרוך אותה בהמשך, כסף צריך להיות משהו שניתן לאחסן לטווח ארוך ורצוי גם שיהיה יחסית קל להסתובב איתו עלינו – כלומר הכסף שנקבל ממכירת פרה לא יכול לשקול כמו פרה.
מטבעות זהב וכסף
לאורך השנים המון דברים שימשו בתור "כסף" למעשה שמה העברי של המתכת כסף נגזר מהשימוש בה בתור "כסף". בכל זאת הדוגמה היתור מוכרת ומודרנית היא זהב. זהב היא מתכת נדירה, כמעט חסרת שימוש תעשייתי. ניתן לחלק אותו ליחידות קטנות – ואכן מטבעות זהב שימשו לראשונה ככסף במאה ה-7 לפנה"ס. מלכים הטביעו מטבעות זהב כסף ונחושת על מנת לייצר 3 "גדלים" של כסף. האמון שלנו בזהב בתור כסף נובע מהנדירות והקושי להפיק אותו. ערכו של מטבע הזהב מבוסס קודם כל על ערכו של הזהב עצמו ורק אחר כך על ההטבעה עם דמותו של המלך. מי שירצה "לייצר" מטבע חדש יצטרך קודם כל לכרות מספיק זהב. פעולה לא זולה בכלל. כלומר עצם הנדירות של המתכת זהב והקושי בכריה שלו. מקבע את הערך שלו בתור כסף.
תקן הזהב
כשהבינו שהשימוש בזהב פיזי בתור אמצעי תשלום הוא מסורבל ולא הכי נוח, המציאו את תקן הזהב. תחת תקן הזהב, כל שטר במדינה ניתן להמרה בבנק המרכזי בעבור כמות מסויימת קבועה מראש של זהב. זה אומר שהבנק המרכזי חייב להחזיק כמות זהב מספיקה על מנת להמיר את הכסף של האזרחים.
זה גם אומר שהמדינה לא יכולה "להדפיס" כמה כסף שהיא רק רוצה. אלה צריכה להשיג זהב על מנת לגבות את השטרות שלה. בסוף המאה ה-19 אימצו רוב מדינות העולם את תקן הזהב.
בשנת 1971 ארה"ב הייתה במצב כלכלי קשה בעקבות מלחמת ויאטנם והייתה צריכה כסף כדי לשלם את החובות. ריצ'רד ניקסון שהיה נשיא ארה"ב באותה התקופה הודיע על ביטול תקן הזהב. מאז לא ניתן להחליף דולרים בזהב בשער קבוע בבנק. המשמעות היא שמאותו הרגע ארה"ב יכולה להדפיס כסף בלי להתחשב בכמות הזהב בכספות שלה. יש לזה המון יתרונות אך פוסט זה צר מלהכילם. החיסרון המרכזי של הדפסה מסיבית של דולרים הוא אינפלציה בערך הדולר.
מה זה ביטקוין
טוב, עכשיו כשאנחנו יודעים מה זה כסף, אפשר לדבר על ביטקוין. ביטקוין היא טכנולוגיה חשבונאית משנת 2010 המאפשרת לשמור רישום אמין של "כמה כסף יש לכל אחד". השיטה עובדת בעזרת שימוש בקריפטוגרפיה. קריפטוגרפיה הוא ענף במתמטיקה העוסק בשמירה והעברה של סודות. יוצר הביטקוין, דמות אנונימית המכונה סאטושי נקאמוטו, תכנן את המערכת בצורה שהיא עונה על רוב הדרישות של כסף. כל עסקאות העבר שבוצעו בביטקוין שמורות במה שנקרא "הבלוקצ'יין".
במערכת הבנקאית, אני צריך לסמוך על הבנק שישמור תיעוד מסודר של כמה כסף יש לי. הבנק שומר את המידע הזה אצלו. ללא אמון בבנק המערכת לא תעבוד. החידוש בביטקוין הוא שבמקום לשמור את היסטוריית העסקאות במספר מצומצם של בנקים, היסטוריית העסקאות נשמרת בהמון המון מחשבים שונים ("הכורים" – miners). ההיסטוריה הזאת תמיד מסונכרנת בין כולם! כורה שלא "מתיישר" בהתאם לדעת הרוב לא יוכל "להשתתף" בפעילות הרשת.
על מנת להעביר ביטקוין, אני מבקש מרשת הכורים לחייב את החשבון שלי בסכום מסויים ולזכות חשבון אחר באותו הסכום. הכורים גובים ממני עמלה מסויימת על השירות. הכורים בעצם משמשים בתור "שומרי ספר החשבונות". בתמורה לתיעוד ואימות העסקאות הכורים מקבלים עמלה מסויימת על כל העברה. כמו כן, במהלך תהליך ההעברה של ביטקוין בין חשבונות נוצרים מטבעות נוספים. הכורים מקבלים את המטבעות האלה. כדי לעודד אותם להשקיע חשמל ומשאבי מחשוב ברשת הביטקוין.
כלכלת הביטקוין
נראה שמי שתכנן את הביטקוין חשב היטב איך לבנות מערכת נבונה של תמריצים.
כמות הביטקוין בעולם היא סופית וגדלה בקצב קבוע שמאט ככל שהזמן עובר. נכון להיום יש כ-18 מ' ביטקוין בעולם. אספקת הביטקוין המקסימלית בעולם היא בדיוק 21 מ'. מה שמעניין פה, שבניגוד לכסף "רגיל" שמאחוריו עומדות מדינות שיכולות להדפיס כמה כסף שהן צריכות כדי לשלם חובות או לתמרץ את הכלכלה, אף אחד לא יכול לשנות את אספקת הביטקוין בעולם.
הכורים משקיעים המון כסף בציוד מחשוב וחשמל על מנת "לכרות" ביטקוין. כל 10 דקות, אחד הכורים מקבל כמות מסויימת של ביטקוין. אפשר לומר שכל 10 דקות מתקיימת הגרלה בין כל הכורים מי יקבל כמות מסויימת של ביטקוין. מספר ה-"כרטיסים" של כל כורה בהגרלה נקבע לפי כמה כוח מחשוב הוא משקיע בתהליך. והפרס לכל ההגרלות שיערכו נקבע מראש במהלך התכנון הראשוני של המערכת. הדינמיקה הזאת גורמת למירוץ חימוש בין המון אנשים וחברות ברחבי העולם. כולם רוצים להשקיע כמה שיותר כוח מחשוב בכריית ביטקוין. בדרך כלל הכורים הגדולים נמצאים במקומות בהם תעריף החשמל זול מאוד, משום שעלויות החשמל הן עלות משמעותית מאוד בכריית ביטקוין, והן מהוות את היתרון התחרותי כמעט היחיד המבדיל בין כורים שונים.
אם נחשוב על זה רגע, כל כורה שכזה הוא אדם שהשקיע זמן וכסף ברכישת מחשבים ייעודיים לכריית ביטקוין. הוא עשה את זה בתקווה לקבל מטבעות ביטקוין. ככל שמספר הכורים גדל, וככל שיותר כסף מושקע בזה ככה יותר אנשים מביעים אמון בביטקוין בתור כסף ויותר אנשים מוכנים לקבל אותו.
למי שחושב שמטבע חדש ידיח את הביטקוין ממקומו. זה יכול לקרות אבל האינטרס של הכורים הוא לשמור על שער גבוה. כלומר כדי שמטבע חדש יתפוס את מקומו של ביטקוין הוא יצטרך השקעה משמעותית של כוח מחשוב. כדי שיהיה שווה לי להשקיע בו כוח מחשוב הוא צריך ערך. וכדי שיהיה לו ערך הוא צריך כוח מחשוב. יותר כסף מושקע ברשת אומר יותר כוח מחשוב ויותר ערך לרשת עצמה.
יש פה מין כדור שלג, אנשים משקיעים כסף בכריה של ביטקוין, מחיר הביטקוין עולה, הם מחזירים את ההשקעה ומשקיעים עוד. ככל שמחיר הביטקוין ירד, מספר הכורים שיהיו מוכנים לשלם את חשבון החשמל כדי לכרות ביטקוין ירד ביחד איתו. ואז הסיכוי של כל כורה לקבל ביטקוין יעלה.
האם ביטקוין יכול לשמש ככסף?
הנה הדרישות שהצבנו עבור כסף:
קונצנזוס לגבי הערך בתור כסף – נכון להיום ביטקוין לא ממש עומד בזה. אבל נראה שזה משתפר בשנה שנתיים האחרונות. המון אנשים שילמו המון על ביטקוין ועל מחשבים יעודיים לכריה שלו. אילון מאסק הודיע שטסלה תתחיל לקבל תשלום בביטקוין בתמורה למכוניות. אבל אני בספק אם המוכר במכולת מוכן יהיה לקבל אותו בתור תשלום.
אפשר לחלק אותו ליחידות קטנות – כן, ניתן להעביר גם שברירי ביטקוין.
חייב להחזיק ערך עקבי לאורך זמן – ממש לא, מחיר הביטקוין עלה בכ-300 אחוז במהלך 2020.
הוא חייב להיות סטנדרטי בצורה שלו – כן.
חייב להיות נדיר. קיים קושי גדול בשכפול – מאוד, למעשה זאת התכונה החזקה ביותר שעליה מדברים תומכי הביטקוין. אם ניקח בחשבון ש-18% מכל הדולרים בעולם נוצרו ב-2020. האינטרס של מדינות הוא לא בדיוק לשמור על כמות קבועה של כסף. למעשה יעדי האינפלציה הרשמיים של ישראל נמצאים בטווח של 1-3% בשנה. אז המדינה מתכננת שרק טיפ טיפה מכוח הקניה שלנו יעלם מחשבון הבנק שלנו משנה לשנה. כדי לעודד אותנו להשקיע ולבזבז. כמו שאמרנו כמות הביטקוין בעולם קבועה וסופית. מה שיגרום לביטקוין להיות נכס דיפלציוני.
דחוס במרחב. נוח לאחסון לטווח ארוך ולנשיאה – אפשר לשאת כל כמות של ביטקוין על חתיכת נייר עם מפתח פרטי וציבורי או בארנק דיגיטלי בגודל של דיסק און קי. אז אין בעיה לשאת אותו. לגבי אחסון לטווח ארוך, היו כבר מספיק סיפורים על אנשים שאיבדו מאות מיליוני דולרים בביטקוין כי שכחו את הסיסמה או איבדו את הכונן שהכיל אותו, ולכן רק בצורה חלקית.
בנוסף, בגלל באג/פיצ'ר מסויים בתכנון של ביטקוין. רשת הביטקוין כולה, מוגבלת ל-7 העברות בשניה. כן. 7 העברות בשניה סה"כ לכל משתמשי הביטקוין בכל העולם ביחד. דמיינו מטבע גלובלי שבו העולם כולו מוגבל ל-7 עסקאות בשניה. לא סביר ולא יקרה.
ביטקוין כהשקעת ערך
לדעתי נכון להיום ביטקוין הוא ממש לא כסף. בכל זאת, אני רוצה להראות רעיון השקעה בביטקוין. בהסתמך על כל מה שרשמתי עד כה ועל היסטוריית המחירים המאוד תנודתית. אני מעריך שתוך 10 שנים יקרה אחד מ-2 תרחישים:
המחיר של כל ביטקוין יהיה לפחות פי 100 מהמחיר היום.
המחיר של כל ביטקוין יהיה קרוב ל-0.
מבחינתי 2 התרחישים סבירים במידה מסויימת. אני לא יכול לשלול אף אחד מהם בתור "אין סיכוי שזה קורה". אני מניח שלשניהם יש סבירות של מעל 20% נניח. אני אהיה מאוד מאוד מופתע אם המחיר יהיה קרוב למחיר היום או ירד "רק" בחצי. רעיון ההשקעה מבוסס כולו על ההנחה הזאת. בהנחה ואני צודק. יהיה חכם לשקול אחוז קטן מאוד מתיק ההשקעות בביטקוין.
מי שמפקפק בסיכוי להכפלה פי 100, שיקח בחשבון שמ-2010 מחיר הביטקוין עלה מ-7 סנט ל-60 אלף דולר. או כמעט פי מיליון. מאז ינואר 2015 ועד היום המחיר עלה פי 200. ומאז השיא הקודם בדצמבר 2017 המחיר עלה פי 3 ב-3 שנים. 3.3 הכפלות כאלה שאפשריות ב-10 שנים מביאות אותנו לפי 37 שזה גם לא רע. מי שמפקפק בסיכוי שהמחיר ירד ל-0 כבר מזמן מחזיק ביטקוין והדבר היחיד שאני יכול לומר לו זה לא להחזיק יותר מדי ביטקוין.
נניח שנקנה 1% מהתיק בביטקוין "ונשכח ממנו". אם הפסדנו את הכסף, מראש זה סכום נמוך ולא נורא. ואם המחיר יעלה נמכור אחוז מסוים רק כאשר הוא יתפוס נניח 10% מהתיק שלנו. אם נצליח לעשות את זה. (ובכלל לא ברור שנצליח) יש פה אפשרות לרווח גבוה תוך כדי סיכון של סכום נמוך יחסית של כסף.
החלק הכי קשה באסטרטגיה הזאת היא האלמנט הפסיכולוגי-מנטלי. כדי להצליח לעמוד באסטרטגיה שלנו אל מול תנודתיות עצומה, עלינו "למחוק מנטלית" את הביטקוין מחשבון ההשקעות שלנו. כלומר, אם נייחס חשיבות לתנועה היומית/חודשית במחיר הביטקוין נתקשה מאוד לדבוק באסטרטגיה הזאת. כשהמחיר יעלה נרצה לקנות עוד כדי "להגדיל את הרווחים". כי "זה לא כזה מסוכן". כשהמחיר ירד נרצה למכור הכל כדי "לפחות להציל חלק מהכסף". מראש צריך עצבים מברזל (או ידיים מיהלומים) כדי להחזיק אחוז מההון שלנו בהימור תנודתי שכזה. לדעתי עדיף להשקיע סכום נמוך מדי ולהתבאס שלא השקענו יותר מאשר סכום גבוהה מדי ולהתבאס שהפסדנו הכל.
כלומר המפתח לאסטרטגיה הוא בכלל פסיכולוגי! אנחנו מסכנים סכום נמוך של כסף שאנחנו מוכנים להפסיד. ולא נוגעים בו במשך המון המון זמן. במובן מסויים האסטרטגיה מאלצת אותנו לחשוב על הביטקוין בתור אחוז מסויים מהתיק שלנו ולמכור קצת רק כשהאחוז הזה גדול מסיבולת התנודתיות שלנו. כמובן שעלינו לקבוע את "סיבולת הביטקוין" כאחוז מתיק ההשקעות שלנו מראש.
היום שבו הפכתי למשקיע טוב יותר הוא היום שבו הבנתי שלא כל השחקנים בשוק ההון משחקים את אותו המשחק. כן, כולם קונים ומוכרים את אותם ניירות הערך. אבל המטרות והמניעים שלהם שונים מהותית.
פעם, כשהייתי צעיר ותמים חשבתי שכל השחקנים בשוק ההון מנסים לעשות אותו הדבר – להרוויח כמה שיותר כסף. אבל זה רחוק מאוד מהמציאות. חשבתי ששוק ההון דומה למגרש כדורסל שבו כל אחד רוצה לקלוע כמה שיותר סלים. כלומר כל השחקנים על אותו המגרש מנסים להגיע לאותם המטרות. ומי שמנצח זה מי שמשחק כדורסל הכי טוב.
היום אני יודע שעל המגרש משחקים המון המון שחקנים שונים עם יעדים שונים ואסטרטגיות שונות. חלק מהשחקנים מודדים את עצמם על כידרור, או על זמן מגרש. חלק פשוט מנסים לרוץ הכי הרבה, חלק מהשחקנים ממש מנסים לקלוע לסל. חלק סתם שמה בשביל האדרנלין. וחלק אפילו סתם צופים מהיציע.
אני התמים חשב שכולם בשוק ההון פשוט מנסים להרוויח כמה שיותר כסף. אבל זה ממש לא נכון ואני בטוח שאם נחשוב על זה קצת אצליח לשכנע אתכם לגבי זה. נניח שאתם מנהלי כסף באחד הגופים המוסדיים – בגדול זה אומר שאתם משקיעים את כספי הפנסיה של הלקוחות שלכם. נכון ל-2020 הגופים המוסדיים בישאל מנהלים 2 טריליון שקלים. זה אומר 2 מיליון מיליון שקלים. זה ממש המון, מדובר בקבוצה הכי הכי דומיננטית בשוק. הרגולציה בישראל קובעת שהלקוחות משלמים 2 סוגים של דמי ניהול. דמי ניהול מההפקדות ודמי ניהול מהצבירה. בהנחה שאין באפשרותכם להביא להעלאות שכר של הלקוחות ולהגדלת ההפקדה החודשית, הדבר ההגיוני הבא הוא לוודא שאתם מנהלים מאגר כסף גדול ככל הניתן. בהנחה שהמשימה שלכם היא לנהל כמה שיותר כסף לכמה שיותר שנים, מה הייתם עושים? אני יודע מה אני הייתי עושה – אני יודע שאנשים מרגישים תגובה רגשית חזקה פי כמה מהפסד של 100$ ביחס לרווח של 100$. ולכן המטרה שלי הייתה רק לא להפסיד כסף ולשמור על תיק יציב ככל האפשר. אפשר לומר על זה שבטווח הארוך המוסדיים שמנצחים את השוק מקבלים יותר לקוחות ויותר כסף אבל אני אגיד שזה זניח. בסוף כולנו הרבה יותר מפחדים מהבירוקרטיה של לגעת בפנסיה ולא רוצים לעשות עם זה כלום.
משקיע האינדקס – השחקנים שמאמינים שלא ניתן לנצח את השוק – ובטח שלא בהשקעה סבירה של זמן. הם בוחרים בכמעט 0 זמן לקבל את תשואת השוק הממוצעת. לדעתי זאת בחירה הגיונית ממש למי שלא נמשך לתחום ולא מתעניין בו. בתנאי שבאמת עושים את זה בקרוב ל-0 זמן בחודש. משקיע אינדקס שמבלה שעות בחודש מול השוק שורף את זמנו לשווא! גם ככה האסטרטגיה היא לקנות ולחכות 5-10-50 שנים. עדיף שיחליף את זמן המעקב שלו אחרי השוק בזמן בים. היסטורית השוק עשה תשואות ממש יפות ותשואות השוק משמעותית יותר טובות מאשר לשמור את הכסף בעו"ש או לבזבז אותו. זאת אסטרטגיה עם יחס עלות תועלת מעולה!
מול משקיע האינדקס אפשר להסתכל על המשקיע האקטיבי שמתחלק להמון תת משקיעים. משקיע אקטיבי הוא כל מי שחושב שע"י בחירה של ניירות ערך מסויימים לכלול בתיק ההשקעות הוא ישיג תשואה גבוהה יותר מתשואת השוק (או לפחות יוכל להצדיק את דמי הניהול שהוא גובה).
שחקן נוסף הוא המשקיע האקטיביסט שקונה מספיק אחוזים מהבעלות על חברות מסויימות כדי להתערב בדרך הניהול של החברה או לפרק את החברה ולמכור את נכסיה. אחד המשקיעים המפורסמים בתחום הוא ביל אקמן.
שחקן אחר הוא שחקן האלגו טריידר – בגדול הוא כותב קוד שמנתח המון המון חברות ברמה מסויימת ומחליט מה לקנות ומה למכור. אפשר לחלק גם את שחקני האלגו להמון תת קטגוריות. אבל מה שנכון לגבי כל האלגו טריידנג זה שהם מנתחים מאות חברות בדקות או שניות בצורה מאוד שטחית (יחסית), ומחליטים המון המון החלטות. תשוו את זה לוורן באפט שבילה שנים שלמות בלי לקנות או למכור מניה אחת! לרוב אלגו טריידרים ממשים לוגיקה של סוחרים ולא של השקעה אבל זה כבר לפוסט אחר.
חלק מהמשקיעים מסתמכים המון המון על פסיכולוגית השוק – מי שלמשל ידע להשקיע במניות רני צים ב-30.3.2020 ונשאר איתה עד היום כמעט הכפיל את כספו. בדיעבד זה מאוד קל לומר את זה. אבל בשיא משבר הקורונה כשנראה שהשמים הולכים ליפול ההבנה שמדובר במשבר זמני הייתה שווה המון כסף למי שהצליח לבצע אותה ולהחזיק לאורך כל הטלטלות והסגרים. אם אתה בטוח לגבי משהו (וצודק!) תוכל להרוויח מזה המון כסף בתנאי שאתה יודע את זה לפני השוק. השקעה עם הקונצנזיוס של השוק לא מביאה תשואות מנצחות שוק. החוכמה זה לא להסכים עם השוק ולהיות צודק.
משקיע נוסף הוא המשקיע המומחה לחשבונאות למנהל עסקים ולאסטרטגיה עסקית שלומד במשך שנים על מנת להשיג את היתרון המקסימלי מקריאת דוחות החברות. הוא כנראה ידע להימנע מהמון מלכודות שמשקיע שלא למד חשבונאות כמוהו או מוכן לבלות פחות שעות בקריאת דוחות יפול אליהן. לכן הוא יקבל תשואה טובה יותר. אני מכיר מספר משקיעים כאלה והם מרוויחים תשואות מנצחות שוק.
יש מי שמנסה להרוויח רווחי ארביטראג' (בדרך כלל בעזרת אופציות). הם מנסים להרוויח כסף מחוסרי עקביות בין מחירים של ניירות ערך שונים ובכלל לא לקחת פוזיציה בשוק.
יש אפילו מקצוע בשם קוונט – שבגדול מיתרגם למתמטיקאי/פיזיקאי שמחפש חוסרי יעילויות בשוק ומנסה לנצל אותם.
יש מהמרים שיקנו אופציות טסלה עם תפוגה בעוד שבוע וירוויחו או יפסידו עשרות אחוזים ביום.
כמובן שגם בתוך הקטגוריות שציירתי יש המון תת התמחויות ואני בטוח שפספסתי המון קטגוריות ומתנצל אם פגעתי בכמה קוראים. מה שבטוח זה שהמון אנשים שונים ניגשים לשוק ההון מהמון פרספקטיבות שונות. המון מהגישות שהצגתי מתחברות אחת לשניה ורוב השחקנים משלבים מספר גישות.
ועכשיו נשאלת השאלה, מה מטרת הפוסט? מה אתם לוקחים מפה?
קודם כל, חשוב שתבין איזה מין שחקן אתה? מה אתה מצפה להשיג ומה אתה מוכן "לשלם"? כמה שאלות חשובות:
כמה כסף יש לך להשקיע, ואיזה סיכונים אתה מוכן לקחת? אני חושב שהייתי משקיע אחרת בתור הייטקיסט צעיר במשרת ג'וניור שחוסך 5000 שקלים לחודש ומשקיע בחשבון של 50,000 שקלים אל מול אדם בגיל 60 המשקיע מיליון שקלים מכספי הפנסיה שלו. אני יודע בוודאות שהייתי מייעץ להורים שלי ולאחותי הקטנה בצורה שונה לחלוטין.
כמה זמן אתה מוכן להשקיע בללמוד ולהתמקצע בהשקעות? כמה זמן אתה מוכן להשקיע בלחקור רעיונות השקעה ספציפיים? האם אתה מוכן לשבת לקרוא דוחות של מאות עמודים? האם מעניין אותך לקרוא דוחות של מאות עמודים? האם אתה מוכן ללכת ולעשות מחקר שטח?
איך תרגיש ומה תעשה במידה ותיהיה לך תנודתיות גבוהה בתיק ההשקעות? מה תעשה אם התיק יפול ב-30 אחוז בחודש? ומה עשית במרץ 2020?
מה הייתרון (יתרונות) שלך מול שאר השחקנים בשוק? במה אתה מבין ובמה אתה טוב? אחד מציטטוי באפט האוהבים עלי הוא "תדע מה מעגל היכולת שלך ותישאר בתוכו. גודל המעגל לא חשוב, אבל לדעת איפה הגבולות זה הכרחי"
מה המטרות האמיתיות שלך בהשקעה? מה אתה מצפה להשיג? חשוב להבין למה (ולמתי) מיועד הכסף שאנחנו משקיעים על מנת שנוכל להגדיר מטרות בהתאם. לפני שנים, אבא שלי סיפר לי על שכן שלנו שבזמן הבניה של הבית שלו, הימר על כספי הבניה של הבית בבורסה (כנראה על "הימור בטוח") הפסיד הכל והתאבד. אבא שלי למד מהסיפור ש"בורסה זה קזינו ואסור להתקרב לשם" ואני למדתי שאסור להשקיע כספים שאנחנו לא יכולים לאבד. ושכדאי לחשוב גם על ניהול הסיכונים ולא רק על הרווחים האפשריים מההשקעה.
אז אני נדב קלוד כהן. חוקר אבטחת מידע במקצועי שזה דרך קצת פלצנית לומר האקר. אני בן 29 מתל אביב, מתעניין באנשים, עסקים והשקעות מגיל צעיר. מאוד אוהב להתעמק ולהתמקצע בנושאים ושונא ממש להבין דברים בצורה שטחית. בעקבות הקורונה והמון זמן פנוי בבית גיליתי את תחום השקעות הערך וניתוח החברות ונשאבתי פנימה. די מהר הבנתי שהתחום מרתק אותי ממש ואני מוצא את עצמי נשאב פנימה ו"משקיע" בו בערך כמות שעות של חצי משרה. השקעות ערך מבחינתי זה ניתוח של חברות וחיפוש אחר חברות שנמכרות במחיר זול יותר מהערך שלהן, קראתי המון בלוגים בעברית ואת כל הספרים שהצלחתי להשיג באנגלית.
בתקופה הקצרה שאני מנתח חברות ומשקיע אקטיבי הולך לי ממש טוב. אבל האמת שנכנסתי לשוק עולה ועוד מוקדם לומר אם סתם היה לי מזל או שאני עושה משהו נכון. בנתיים החלטתי לפתוח את הבלוג מכמה סיבות:
הסיבה הראשונה היא לתעד את ההתקדמות שלי, ולאפשר לי ללמוד על טעויות העבר שלי. אני חושב שיש משהו ממש מיוחד בלתת תחזיות לעתיד בצורה פומבית ולעמוד מאחוריהן. הרבה יותר קל להצדיק לעצמך בדיעבד. כאנשים יש לנו נטיה לחשוב "כן ברור שהניתוח שלי נכון רק ש <הכנס תירוץ כאן>" מי שצריך לתת דין וחשבון יתקשה מאוד לתרץ כישלונות בפומבי.
הסיבה השניה היא להעלות את רמת השיח בשוק ההון בארץ ואולי אפילו להכיר אנשים עם ראש דומה לשלי.
הסיבה השלישית היא שאני מקווה שעצם הצורך לפרסם תזות השקעה יתן לי דרייב לחקור ולוודא את התזה שלי באופן מעמיק יותר. ואולי אפילו פידבק מקוראים שימצאו את ה"באגים" בתזה שלי. כן, אני יודע שזה נשמע טיפשי. אבל לעמוד בצורה פומבית מאחורי רעיון יכריח אותי לבדוק אותו טוב יותר מאשר "סתם" לשים את הכסף שלי על הרעיון. אם מצאתם באג בניתוח שלי אל תתבישו לשלוח הודעה.
הסיבה הרביעית היא להראות שזה אפשרי. עד שגיליתי את הבלוג המעולה של שלומי ארדן ובעקבותיו את הבלוג של עדו מרוז לא חשבתי שסביר לנצח את השוק. כלומר, ברור שזה אפשרי. וורן באפט ועוד 2 וחצי אנשים במאה שנים האחרונות עשו את זה. אבל זה היה נראה קשה ממש, אולי אפילו לא שווה את המאמץ. אולי אפשר לנצח ב1-2% אבל זה המון עבודה. אחרי שראיתי 2 דוגמאות לאנשים ש"קרעו" את השוק, אני מאמין שזה אפשר אבל ממש לא קל ומקווה להיות דוגמא נוספת עבור הדור שיבוא אחרי 🙂
בבלוג אכתוב דברים מעניינים שלמדתי על עולם ההשקעות האקטיביות בשוק ההון, על עסקים ועל פסיכולוגיה. מקווה להימנע מבדיחות אבא אבל אין הבטחות. בנוסף, אשתף תזות השקעה, אני קצת מקווה שהפרספקטיבה שלי תתרום משהו אחר לשיח על השקעות ערך.
שום דבר שתקראו בבלוג אינו המלצת השקעה – כל מה שתקראו בבלוג הוא המלצה לחקור ללמוד בעצמכם ולקחת אחריות על העתיד והכסף שלכם.
